תענוג ושמו אובה

ove

אחד המקרים הבודדים שבהם הביקורת המהללת על הכריכה היא מוצדקת לגמרי. זה באמת אחד הספרים המקסימים של השנה. איש נרגן, שאם היה השכן שלכם הייתם מקללים אותו בוודאי, שמתנהל בעולם עם חוש צדק מופרז ויושרה אישית, שמצד אחד אין בה הרבה מעבר לשכל הישר, אבל מצד שני היא כבר כל כך לא מצויה בימינו שהיא נראית חריגה.

כשמסתכלים על החיים של אובה מהצד, אפשר לומר שקרו לו המון דברים קשים. אבל אלה החיים. ואובה מתנהל בהם למרות הכול, מצליח להגשים כמעט את כל מטרותיו וכנגד כל הסיכויים אפילו זוכה באהבה גדולה. עד שקורה הדבר האחד ששובר אותו, וגורם לו לרצות לסיים את חייו. אלא שדווקא אז, כל מיני צירופי מקרים משעשעים ושכנים משונים מפריעים לו לבצע את המשימה.

כל דמות בספר הזה היא מיוחדת במינה. אי אפשר לומר הרבה בלי לעשות ספוילרים, אבל מצא חן בעיני במיוחד שמוסד המשפחה בספר הזה מורכב מכל כך הרבה דגמים שונים ומשונים, עד שנדמה שאין פה אפילו משפחה אחת מהזן הנורמטיבי (אם בכלל יש דבר כזה בעולם).

חובבי חתולים יתענגו במיוחד על האופן שבו המחבר מתאר את הקשר הנרקם בין אובה לבין חתול רחוב מסוים, ויותר מזה אי אפשר להגיד.

התעלומה היחידה כאן היא איך פרדריק בקמן – בן-אדם שנולד רק בשנת 1981 לעזאזל! – מצליח להיכנס כל כך טוב לנפשו של אדם כמו אובה, שגילו כמעט פי שניים מהגיל שלו.

כל כך נהניתי, שממש לא רציתי שהספר יגמר.

פרדריק בקמן, איש ושמו אובה, משוודית: יעל צובארי, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 319 עמ'.

עוד ספרים מומלצים בקטגוריה מבוגר-שובה-לב-במסע-סיכום-חיים (יש לי רשימת קריאה כזו באתר סימניה):

– רייצ'ל ג'ויס, המסע הבלתי סביר בעליל של הרולד פריי, מאנגלית: כפיר לוי, זמורה-ביתן, 300 עמ'.

– יונס יונסון, הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם, תרגום: רות שפירא, כתר, 360 עמ'.

– שרה גרואן, מים לפילים, תרגום: ארז אשרוב, כנרת זמורה-ביתן, 381 עמ'.

רוצים עוד? לחצו על עקבו אחרי (למעלה משמאל) וקבלו עדכונים למייל.
או הצטרפו לעוקבים בדף הפייסבוק וב- Pinterest

 

ענת שפירא-לביא
כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה, מדרש עשרת הדיברות ו-להתחיל לרוץ. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (momisrunning.com)