תעלומת אנרי פיק/ דויד פואנקיטוס

מה קורה עם כל הספרים שנכתבים ונדחים ע"י הוצאות לאור? ספר מרגש ונוגע ללב. אהבת הספר, אהבת האדם ובין לבין סיפורי זוגיות יפים ועתירי תובנות ואהבה. משהו לקחת איתכם.

אנריפיק

..

תעלומת אנרי פיק/  דויד פואנקינוס

מצרפתית: לי עברון

פרוזה

הוצאת כתר

263 ע'

..

"לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?" שאל הולדן "בתפסן בשדה השיפון". ואנחנו ציטטנו ותהינו..

והאם שאלתם עצמכם מה קורה עם כל הספרים הנכתבים ולא יוצאים לאור?

ספרים שנדחו ע"י הוצאות לאור?

ספרים ששוכבים בבושה בבית כותביהם שהשקיעו מליבם ומזמנם ומרגשותיהם לכתיבת סיפור..

בארצות הברית נפתחה "ספריית כתבי היד הדחויים" ובאוקטובר 1992 נפתחה הגרסה הצרפתית של ספריית הדחויים ע"י הספרן הוותיק, ז'אן פייר גורווק.

"הוא היה אפוא מי ששינה את סידור המדפים כדי לפנות מקום, בלב הספריה העירונית, לכל אותם כתבי יד שחולמים על מקום מפלט." (ע' 11)

לאט לאט אנו לומדים על דמותו הנוגעת ללב של אותו גורווק שפינה מקום בספריה ובלב לאותם ספרים.

"הוא "חונן במידה מינימלית של חברותיות..בדרך כלל לא צחק מאותם דברים שהצחיקו את שכניו, אבל ידע להכריח את עצמו להקשיב לבדיחה. מדי פעם אפילו הלך לשתות בירה..לפטפט על הכול ועל לא כלום עם אנשים אחרים, לפטפט בעיקר על לא-כלום, חשב.." (ע' 11).

ולאחר מות הספרן,  מגלה עורכת צעירה ושאפתנית בין הספרים הדחויים יצירת מופת והיא מליטה להוציא אותה לאור.

בחיפוש אחר הכותב, אנרי פיק שמתגלה כבעל פיצריה לשעבר ולא ידוע שקרא בכלל ספרים או שכתב דבר מה מלבד התפריט.

הסיפור מרתק את קהל הקוראים ומפנה זרקור לאלמנתו ולביתו של אנרי פירק שעשויות לקבל תמלוגים גבוהים ממכירת הספר.

האם באמת כתב אנרי פיק את הספר?

וכיצד ומתי עשה זאת אם אלמנתו וביתו כלל לא ידעו על כך דבר?

תעלומת הספר מגבירה את הפצתו ואת הפופולריות שלו עד שאיננו יודעים אם הספר אכן כה נפלא או שאלה יחסי הציבור המרתקים. המאורע יוצר גלים "בכל אחד מאתנו יש משהו מאנרי פיק" הצלחתו של הספר שנמצא בין הדחויים דיברה אל אוכלוסייה שלמה שהשתוקקה להיקרא" (ע' 124)

כתוב ברגישות, באהבה ובשנינות עדינה.

ספר יפה וכובש.

סיפורים אנושיים, יפים ומרגשים שזורים בספר. על זוגיות, על אהבה, על חמלה ועל יצירתיות מול חיים.

על תקווה ועל בחירות.

"היא אהבה גם לספר לו, פה ושם, פרטים על נעוריה. העבר הרכיב את עצמו מחדש במשיחות מכחול קטנו, וכעת יכול היה פרדריק לאהוב את כל תקופות החיים של דלפין" (ע' 34)

..

טראומות שמתגלות. חיים שנחשפים עם חשיפת הספר:

"היא מצאה מעט נחמה בדת. למעשה לא האמונה היא שמשכה אותה אלא התפאורה….למה האנשים הקרובים רוצים תמיד שנחלים ויהי מה? מותר לא להתאושש משברון לב" (ע' 82)

..

שאלת איכות הספר מול פירסומו ומה הקשר בין אריזה לתוכן?

"דחייתו של כתב יד אינה יכולה בשום אופן להעיד על איכותו" (ע' 96).

על יחצנות ועניין ברקע הספר –

באופן כללי תקופתנו מחפשת את המציאות שמאחורי כל דבר, ובעיקר את המציאות שמאיורי הבידיון" (ע' 111)

וזה לא תמיד נכון, אבל זה יפה:

"בדרך זו או אחרת, הקוראים מוצאים תמיד את עצמם בתוך הספר. קריאה היא ריגוש ששייך כל כולו לאגו. באופן לא מודע אנחנו מחפשים את מה שידבר אלינו. הסופרים יכולים לכתוב סיפורים מופרכים ובלתי סבירים ככל שירצו, אך תמיד ימצא הקורא שיאמר להן, "זה לא יאמן כתבת את סיפור חיי!" (ע' 68)

..

דויד פואנקינוס, יליד 1974, פרסם 18 רומנים עד כה וספריו תורגמו ליותר מ-40 שפות.

מבין ספריו יצאו לאור בהוצאת כתר: "העדינות", המזכרות", "שרלוטה", "ברנאר, זה אני", ועוד.

..

מומלץ!

ציפורה בראבי
בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים