קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא, חברה הציעה לי להצטרף אליה ללימודים בוינגייט. היא הלכה ללמוד הוראה ומחול ואני התכוונתי להתמקצע בשידורי ספורט ותקשורת. כבר היו טפסים מלאים, מעטפות. היתה כוונה. ואז האינטואיציה שלי דיברה אלי דרך חלום שאני לא אשכח. החברה שלי יושבת על החוף מאוד נינוחה, רגועה במקום בו היא נמצאת. אני לעומת זאת, עומדת על קו המים וצופה לאופק, למרחקים שקוראים לי.
התעוררתי בבוקר עם ידיעה. זה לא המסלול הנכון עבורי. קרעתי את הטפסים, זרקתי לפח ובחרתי במסלול הלא נודע, זה שהלב רוצה לגלות בכל צעד, תוך כדי תנועה. כי אם אין תנועה, אין התקדמות. לא מתגלה המסלול הנפלא שהלב רוצה. אין תנועה, אין זרימה. ואני, לא סתם קוראים לי ׳נועה תנוע׳.
כשהייתי בת 21 ההורים שלי הודיעו שהם מתגרשים. אמא שלי החליטה לוותר על מזונות ואני, כבת הבכורה, לקחתי על עצמי את האחריות לעזור לה. אז, החיים גלגלו אותי אל תחום ניהול ושיווק נדל"ן והגעתי לחברה בה הייתי אמורה לעבוד שבועיים בלבד שהפכו ל-12 שנים. החלטתי שאני בונה את עצמי – לימודים, קריירה, ויתרתי על הטיול הגדול אחרי הצבא ודי מהר התחלתי את “החיים של הגדולים”. רצתי ולא עצרתי לחשוב אם זה טוב עבורי, אם זה מתאים לי ומה אני באמת רוצה לעשות. חשבתי שאני מנהלת את החיים שלי.
בגיל 31, עם 10 שנות ותק במקום העבודה בתפקיד ניהולי ועל סף סיום התואר, לכאורה, הצלחתי בחיים והשגתי את מה שרציתי אבל בעבודה הרגשתי כבויה וללא מעוף. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות ולאן אני רוצה ללכת. פתאום הבנתי שהחיים ניהלו אותי ולא אני אותם!
תהליך קואצ’ינג שעברתי עזר לקלף שכבות שהרחיקו אותי מהאני האמיתי שלי. התחלתי לצלם, חזרתי לכתוב, יצרתי תכשיטים ותמונות, הרגשתי שיש בתוכי מעיין המבקש לפרוץ החוצה. ככל שהתקרבתי לעצמי הבנתי שאני רחוקה מהמקום בו אני רוצה להיות. קירות המשרד הרגישו כמו כלא, ואני, שהחופש שלי כל כך חשוב לי, הבנתי שאני חייבת שינוי. ב-2011 סיימתי את המסלול בחברת הנדל״ן. השארתי מאחורי את התפקיד הבכיר, את המשכורת והתנאים, את הרכב מהעבודה ואת ההערכה לה זכיתי. השארתי מאחור גם את הציפיות והתדמית שהיתה לאנשים עלי והלכתי לעבוד לתקופה קצרה בדיוטי פרי כנציגת יופי. שם החופש ממש דיגדג לי וכל הזמן בחנתי איך אני יוצאת מהארץ, נוסעת מכאן לתקופה ארוכה. וכשמחפשים גם מוצאים.
באפריל 2012 הגעתי למישהי שמארגנת משלחות אומנים לירידים בארה״ב, ואני שכל כך אהבתי לצלם ורציתי להעצים אחרים, החלטתי להקים עסק מהיר של תמונות השראה. Happy Walls קראתי לזה. צילמתי תמונות, ערכתי אותן באפליקציות באייפד, הדפסתי 60 תמונות, פתחתי חנות באטסי, יצרתי מיתוג והצטרפתי למשלחת. סיימתי את השכירות ואת פיק שלי, שכבר היה איתי כמה שנים טובות, השארתי בפנסיון. 
עד היום אני מתארת את החוויה ״ככשלון הכי מוצלח שהיה לי״. לא עברתי לגור בחו״ל אבל נזכרתי בכישורי היזמות שלי, חידדתי את יכולות הניהול וגם את ההבנה שלמרות שיש דברים שנראים בלתי מושגים, אפשר לסלול את הדרך אליהם. אחרי מסע קצר של חודש בארה״ב, חזרתי לגור אצל אמא שלי, עם חובות של כ-200 אלף שקלים, בלי עבודה ובתוך תהליך חיפוש עצמי. ״משבר גיל ה-40״ הגיע אלי בגיל 32.
בנקודה הזו הבנתי כמה דברים. דבר ראשון, שאני חייבת להיות עצמאית. אני רוצה לנהל את הזמן שלי, לקבוע איך הוא ייראה ועם מי אני אעבוד. דבר שני, שאני רוצה לעזור לאחרים להגשים את עצמם ואת החלומות שלהם. הדבר השלישי שהבנתי הוא שאני יוצרת את המציאות שלי ורק הגישה שלי תקבע איך העתיד שלי ייראה. הבנתי שמי שאני בנקודת זמן מסויימת היא תוצאה של החלטות עבר ואני יכולה לשנות הכל. אז לקחתי לי זמן לחקור ולגלות. וזה היה הדבר הרביעי שהבנתי. הרסתי את מה שבניתי כדי לבנות מחדש. בעזרת הכלים החדשים בארגז שלי הנחתי יסודות למבנה חדש.
ב-2012 הצטרפתי לצוות של רוברט שמין, מנטור יהודי אמריקאי שמלמד כיצד להשקיע בנדל״ן בארה״ב. שוב הנדל״ן קרא לי. במשך כשנתיים בחרתי לעבוד עם הצוות ללא תשלום כי היתה לי ידיעה פנימית שאלמד המון על עצמי ואשייף את הידע והיכולות שלי. במקביל חזרתי לעבוד כשכירה בחברת נדל״ן ואחרי שנה וחצי עזבתי ופתחתי את העסק שלי. אז עוד לא היה לו שם וגם לא ידעתי בדיוק מהו אבל ידעתי שאני רוצה לקדם אחרים. באותה התקופה ההתנסות עם רוברט שמין הפכה לעבודה קבועה ובמשך כ-7 שנים הייתי חלק מבנייה של עסק בכל היבטיו: שיווק, מכירות, ניהול וגם העצמת אנשים וחיבור להגשמה שלהם. הייתי קמה בבוקר לנהל את קהילת פרויקט x, להפיק וליצור. בכל הזמן, לא השקעתי בכלל בנדל״ן כמו האנשים שהפכו להיות החברים שלי. הייתי בהלקאה עצמית. אני רואה אותם עושים כסף, יודעת שגם אני יכולה אבל לא עושה. לא הבנתי למה. היום אני יודעת את התשובה. זה פשוט לא עניין אותי להיות יזמת נדל״ן. לפחות לא פיזי. הבנתי שאני יזמת של נכסים דיגיטליים. שם נמצאת התשוקה שלי. אני אוהבת לקחת רעיון ולהפוך אותו למציאות, להסתכל על חלום ולראות איך אפשר לממש אותו.
לפני פחות משנה שאלתי את חברי הפייסבוק שלי את השאלה הבאה: 
קיבלתי תשובות כמו ״שיווק באהבה״, ״ביכולת שלך להניע, הפרגון שלך, האומץ שלך ללכת לעומקם של תהליכים״ וגם ״תרמת לי בתחום האומץ, הגשמת חלומות, תעוזה, אמונה בעצמך״. וזה בדיוק מה שאני עושה. בונה נכסים ואנשים כשהכלים שלי הם כלי תודעתיים, מנטליים ופיזיים.
לפני כשנתיים בעלי ואני החלטנו לקחת את כל כישורי המדיה, טכנולוגיה וחיבור לאנשים ולשים את שני העסקים שלנו תחת שם אחד PIK Media Group על שם פיק שלנו. שבוע אחרי שסיפרנו לעולם על שם החברה שלנו, פיק בחר לעזוב את העולם כשהוא כמעט בן 14 שנים. פיק, בדיוק כמו החברה שלנו והשירות שאנחנו רוצים להביא, סימל עבורנו אהבת חינם, כבוד הדדי, נחישות, שמחה והמון הומור. היום אני מלווה עסקים בבניית נכסים דיגיטליים, יוצרת ועורכת תוכן, מרצה ומנחה סדנאות לצילום בסמארטפון ובעיקר יוצרת גשר בין החלומות של אנשים למימושם. 
מוזמנים לבקר באתר שלנו כאן או בדף הפייסבוק כאן. ואם בא לכם לצפות בהדרכות אונליין על שיווק, טכנולוגיה ואפליקציות תוכלו לעשות זאת כאן
