ריטה פירסון בילתה את כל חייה בתוך הכיתה או בסביבתה. היא היתה מורה במשך יותר מארבעים שנה, מורה מהזן שמורה ולא זה שנותן הוראות. מורה מעצימה שהאמינה בתלמידיה, מורה שטענה שכל ילד צריך דמות שתאמין בו, מבוגר שלא יוותר עליו לעולם, מבוגר שמבין את עוצמתו של קשר אישי, מבוגר שיתעקש לגרום לילד לבטא ולהגיע לטוב ביותר שהוא יכול.
הנה תרגום קטע מראיון שנערך עמה:
בתחילת אחת משנות הלימודים עלה בראשי רעיון מבריק.
אמרתי לכל תלמידיי: "נבחרתם להיות בכיתה שלי מפני שאני המורה הטובה ביותר ואתם התלמידים הטובים ביותר. כולנו שובצנו בכיתה אחת כדי שנוכל להראות לכולם איך לעשות זאת".
אחד התלמידים אמר: "באמת?"
אמרתי, "באמת. עלינו להראות לכיתות האחרות איך לעשות זאת, כך שכשנלך במסדרות, יבחינו בנו. …
לימדתי אותם לומר ולחשוב: "אני מישהו. הייתי מישהו כשהגעתי. אהיה מישהו טוב יותר כשאלך מכאן. יש לי עוצמה ואני חזק. אני ראוי לחינוך שאני מקבל כאן. יש לי דברים לעשות, אנשים להרשים ומקומות ללכת אליהם". והם אמרו, "כן".
ואם אומרים זאת מספיק פעמים, זה מתחיל להיות חלק ממך.
וכך… נתתי בוחן, 20 שאלות. תלמיד אחד טעה ב-18 מהן. כתבתי על הבוחן "2+" וציור של חיוך גדול.
הוא אמר, "גברת פירסון, זה ציון נכשל?"
אמרתי, "כן".
הוא אמר, "אם כך, מדוע ציירת חיוך?"
אמרתי, "מפני שיש לך מזל. ענית נכון על 2 שאלות. לא טעית בכל השאלות. כשנבדוק את הבוחן, תצליח יותר, נכון?"
הוא אמר, "כן, אצליח יותר".
ציון של "18-" מוציא את כל הרוח מהמפרשים בעוד ש-"2+" פירושו: זה לא כל כך נורא.
היה לי המזל, או הזכות, לגדול בבית מעודד ומעצים שכזה, בית שמכיר וגורם לך לחשוב שאתה הטוב ביותר (ואחר כך זכיתי גם להשתייך ליחידה צבאית שכזו), כזה שגורם לך להסתובב בתחושה שאתה הטוב ביותר ויש לך זכות לטוב ביותר, לא מתוך תחושת עליונות על אחרים אלא מתוך ידיעה פנימית חזקה ומחזקת שכטוב ביותר אתה ראוי ומסוגל לטוב ביותר. כך אני מנסה לגדל את ילדיי ולגרום להם להסתובב בעולם בתחושה מחזקת ומעצימה שכזו, תחושה שמחזקת את המוטיבציה, את הרצון להשתדל ולהצליח וגם ללמוד מהטעויות.
מאחלת לכולנו שנת לימודים מוצלחת ומעצימה,
אסנת
