תמונות קצרות

שני ספרים ישראליים חדשים, יוצאי דופן וייחודיים שמשלבים טקסטים קצרים ודימויים חזותיים.

בצירוף מקרים הגיעו אלי השבוע שני ספרים ייחודיים, אסתטיים במיוחד, שמשלבים טקסטים קצרים ודימויים חזותיים. למרות הדימיון החיצוני בין הספרים, הלך הרוח של כל אחד מהם שונה לחלוטין.

"אם כרגע מה שבוער בך זה פילאטיס, בזה את צריכה להתמקד"

ספרון קטן ודק שבתוכו אוסף משפטים ששמע המחבר, יונתן רז-פורטוגלי, בערים שונות בהן עבר, וגם סיפורים בני משפט אחד או שניים, והרהורים על אודות סיטואציות אירוניות אליהן נקלע. ביניהם משובצים תצלומים של הילה טוני נבוק.

המשותף לציטוטים ולסיפורים הקצרצרים הוא שהם עוסקים בזוטות היום-יום, וגיבוריהם הם דמויות עירוניות אפורות. באחדים מהם ניכרת הרצינות התהומית וחסרת המודעות בה אנשים תופשים את עצמם, באחרים ניכרים עקבות הניו אייג' והרוחניות  בשקל שחדרו לשפת הדיבור (כמו בציטוט שהעניק לספר את שמו). יש סיפורים אירוניים, יש סיפורים שמתארים התנהגיות קטנוניות של עוברי אורח, וסיפורים בהם מתוודה המחבר על עליבותו שלו (הוא לפחות מודע לעצמו וגם ניחן בהומור עצמי). כולם יחד מהווים פסיפס אנושי של עיר גדולה.

PITA

בניגוד לקטעים הכתובים שעוסקים כולם באנשים – רוב הצילומים ריקים מאנשים ונושבים מהם ניכור ובדידות. מתוארים בהם בניינים קובייתייים, מרחבים אפורים, פלסטיק, ברזל, אור קר ומלאכותי. שיבוץ הצילומים האלה בתוך הפסיפס האנושי, מעניק אוויר לנשימה בין סיפור לסיפור. הצילומים מתעדים חלק מהתפאורה בתוכה מתרחשים הסיפורים, וגורמת לקורא לחמול על האנשים הקטנים, גיבורי הסיפורים, שחיים בתוך הנופים האלה.

צילום: הילה טוני נבוק
צילום: הילה טוני נבוק

.

93 קילומטרים

ספר שמשלב טקסטים, איורים, וקולאז'ים של תמונות,  מאת ליאת חיל וענבר אשכנזי.

אם ב "מה שבוער בך…" המבט והקשב היו מופנים ברובם החוצה, והוא היה אירוני וציני,  הרי ש"93 קילומטרים"  הוא מבט וקשב פנימה, חשבון נפש כן וחשוף של שתי נשים ישראליות באמצע החיים.

שתיהן ילדות שהיו פראיות והפכו לנשים מאולפות, שהיו להן חלומות שהתנפצו, חיים שהתפכחו. שתיהן אמהות מסורות, חיית הפרא שהייתה בהן בילדותן הומרה ל"אמא לביאה" שמגינה על גוריה, מפני החיים והכללים שמבקשים להפוך את כל הילדים לחיילים צייתניים לחוקי החברה, ולפעמים גם מפני אביהם של הילדים, בן זוג לשעבר. יש עיסוק רב בנשיות, בשדה הציד שבין גברים ונשים, ונדמה כי הגבר היחיד שלא תובע מהן את גופן ואת חייהן, הוא אביה הקשיש והסבלני של אחת משתי הנשים.

ההוויה הישראלית, המלחמות, האזעקות. הידיעה שהאזעקה האחרונה ששמעו, לא תהיה האחרונה בחייהן, ההכרח לשלוח ילדים לצבא, מחלחלת גם היא לתוך נפשן של הגיבורות, וקיים עיסוק גם בסוגיות אלה.

קטע מהספר וקולאז' של ליאת חיל
קטע מהספר וקולאז' של ליאת חיל

TELEM

הדימויים החזותיים בספר הם נופי נפש.

הקולאז'ים של חיל מורכבים מצילומים של חיי היום יום – ציורי ילדים, תעודות, מסמכים, סביבה ביתית, נופים שראתה בנסיעותיה, כוס התה של אביה הקשיש. חלקים בתוכם ממוסגרים בתכי רקמה – מדיום אומנותי שמזוהה עם עמלנות ועם נשים.

איוריה של ענבר אשכנזי הם איורי עט שחור.באיורים חוזרים שני מוטיבים – מריונטה ודובה פראית. שתיהן למעשה דמותה שלה. המריונטה היפה מלהטטת בפנים עצובות לפי רצונם של מפעיליה. הדובה הפראית העוצמתית אולפה והפכה לחיית שעשועים בקרקס.

הטקסטים והדימויים החזותיים יוצרים יחד תיעוד עוצמתי, כואב, כן ונוגע ללב, של חייהן ונפשן של שתי נשים ישאליות.

איור: ענבר אשכנזי
איור: ענבר אשכנזי

.

רונית ש' דינצמן

ronitdins@gmail.com

רונית דינצמן
סופרת ומאיירת, חובבת ספרות, אומנות, עיצוב ואדריכלות. כאן כותבת על ספרים, תערוכות, וכל מה שמעניין ומרחיב את הדעת ואת הלב. יש לי בלוג נוסף בסלונה, שעוסק בספרות ילדים ונוער: "לגדול עם ספרים".