תמונה פנטסטית

מה הופך תמונה לפנטסטית, ואת מי זה מעניין?

בחורה עם מחשב נייד

אבא התקשר לפני כמה ימים בהתרגשות, מצא קופסא נוספת של תמונות "פנטסטיות". (פנטסטי זו מילה אופינית לאבא, מקבילה ל-wunderbar שסבא היה מרבה לומר)

כך זה הולך ביננו בחודשים האחרונים, מאז שמצאתי את לוֹרֶה (ר' בסגול). לפעמים הוא מתקשר ומתרגם לי מכתב "פנטסטי" שכתב סבא לאיזו אגודת שימור זיכרון של יוצאי דארמשטט, או שולח לי תמונה חדשה שמצא, או שאני מתקשרת לבקש שיתרגם לי מגרמנית שיר של סבא, או גלויה, או לספר לו משהו חדש שלוֹרֶה סיפרה לי.

אבל אולי הדבר הגדול היותר שמצאנו היה את לוֹרֶה עצמה.

אני לא יודעת מה הביא אותי לנבור שוב בדפי העד של יד ושם, ולמה בפעם הזאת מכל הפעמים האחרות סיקרנה אותי העובדה שלפרידריך יש דף כפול: אחד ממולא בכתב ידו המפוזר של סבא, והאחר על ידי אישה זרה, Lore. ומה דרבן אותי לחקור ולגלות עשרות פרטים עליה, את כתובתה, ואפילו עדות לכך שהיתה בחיים ממש לא מזמן.

ואז לא יכולתי לחכות שמכתב יחצה אוקינוסים ויבשות, ושלחתי אימייל-מכתב בבהילות לחברה בניו יורק (שתשלשל אותו בדואר מקומי מהיר יותר), ולמחרת הגיע שיחת טלפון מלוֹרֶה ולא יכולתי לנשום. היא אמרה עשרות פעמים "אני לא מאמינה שמצאת אותי" וגם "חשבתי שכולם הלכו, עכשיו יש לי מישפוחה", וכשסימנו את השיחה-שלא-תאמן לא יכולתי לדבר יותר, ומיד החלטתי שאני נוסעת לניו יורק. ונסעתי, כי יש לי משפוחה.

ויש המון מה לספר, וחוטים לקשור, אבל היום יש לי את התמונה הזאת מולי, ובצידה האחורי בכתב קריא למחצה כתוב שמשמאל, מסומן ב-x, עומד אדולף (אח של סבא ושל פרידיריך, שנעלם מאוחר יותר בגטו ריגה) ומימין הצלחתי לפענח, מישהו מהמשפחה של לוֹרֶה. וכולם נראים אירופאים כאלה, וחסרי דאגות, בטח זה צולם לפני נובמבר 1938, כשחלון הראווה שבתמונה הפך לבדולח.

כבר לפני כמה ימים שלחתי את התמונה באימייל לאריאל, מחכה שתבקר את סבתא (לורה) ותשאל על הדמיות בתמונה. היתכן שהאישה היא נערה בת עשרה? אולי לורה בעצמה ? או אחת מבנות דודה?

לא יודעת למה זה כל כך חשוב לי. כאילו מחכה גזר דין של אנשים שאני לא מכירה, אנשים שגורלם שמחתם וכאבם לא ישתנה בגלל זיהויים בתמונה, וגם אם לא היו מלחמות במאה העשרים, הם לא היו חיים היום.

אני אפילו מתעניינת פחות במוות שלהם ויותר בפרטים הקטנים ואולי בכל מה שקושר אותי ללורה ואולי בפעולת הבלשות אחרי הפרטים. אני רוצה לדעת של מי החנות הזאת, מה מוכרים בה ולמי היתה שייכת. ואולי לא אלמד לעולם כיצד נוצרה הידידות בין אדולף למשפחת פֱלְס האם היה זה לפני או אחרי שאחיו נישא לאדל פֱלְס, (גם לורה זוכרת את אדולף מתארח בביתם, אך כל מה שיכלה לומר לי מעיני הילדה של אז שהיתה לו גולגולת ביצתית, ואבא שלי אומר שהוא היה קצת לא יוצלח, ע"פ סבא, אבל למדנו כבר להשלים אם כך שיש אי דיוקים במה שסבא זכר, או מה שסבא סיפר או מה שאבא זוכר שסבא סיפר).

כך זה עם כל הגילויים האלה: פרטים שלא משנים שום דבר באמת, אבל הופכים את הבטן כשהם מתגלים.

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.