תל אביב תל אביב

בחורה עם מחשב נייד

כבר הרבה זמן אני מסתובבת בתחושה שמשהו משתנה פה, שמשהו קורה פה ולא ממש לטובה.

אני מאוד אוהבת את העיר הזאת, מאוד מאוד מחוברת אליה, תל אביבית בנימי נפשי, עד כדי פטריוטיות חולנית, רק שלא יגידו שום דבר רע על העיר הזאת. אין כמו מפגש עם קיבוצניק שמתלונן על הבטון, הכיעור, זיהום האוויר שמקפיץ אותי ומפיח בי  רוח קרב. אבל איפה יש עוד קצב כמו בעיר הזאת? איפה יש במרחק של 5 דקות הליכה גם ים, גם פארק (כן, כן, לא לצחוק, פארק הירקון התפתחת פלאים לאחרונה), גם בתי קפה שונים ומגוונים, גם מסעדות בכל טווחי המחירים וכל הסוגים, גם פיצוציות שפתוחות 24 שעות כדי שחס וחלילה אני לא אשאר ללא פיינט גלידה בשעות מצוקה ואובדן… בקיצור, אנשים חיים כאן!

אז כן, אני ממש אוהבת לחיות כאן אבל כנראה ששכנעתי יותר מדי אנשים שטוב לחיות כאן, כנראה שיותר מדי אנשים חשבו כמוני כי אין כמעט דירות להשכרה, כל כוך שאינו עולה על 30 מ"ר מושכר במחיר "אטרקטיבי" של 3500 בלבד (לא כולל שום דבר…) ומאלץ אותך להיכנס לרשימת המתנה או לחילופין להשיג חתן רופא רק כדי שתעברי טוב יותר את הראיון.

ועוד לא דיברנו בכלל על האפשרות לקנות דירה בתל אביב. טוב, אפשרות זו מילה גדולה מדי. אם אתה לא שכיר היי טק שמרוויח 40,000 ש"ח בחודש ורואה את האקזיט מסביב לפינה או לחילופין זוכה לתמיכה של 6 ספרות מהוריך, הסיכויים שתוכל לרכוש דירה בתל אביב זעומים ביותר. וזה גרם לי לחשוב – למה לי כתל אביבית שנולדה וגדלה בתל אביב כנראה לא תהיה אפשרות להישאר בעיר הזאת? ואם הייתי גדלה בעפולה אז הייתי זוכה להישאר בעיר שלי? ואולי אני קצת אשמה כי דווקא כתל אביבית נוח לי קצת להתנתק ולא לצאת למאבקים אל מול העיריה שלי שתואיל בטובה להקצות דיור בר השגה למי שהעיר הזו היא כור מחצבתו?

ואם כבר במאבקים עסקינן, מה צריך לעשות כדי לשמר את זכותנו להיות הולכי רגל בעיר הזו? אופניים זה נפלא, זה פתרון מעולה לצמצום הזיהום והפקיים ובטח ובטח לאורח חיים בריא. אבל עם כל הכבוד לאופניים/קורקינט/סאגווי ועוד אלוהים יודע מה, אי אפשר כמעט ללכת יותר בעיר הזאת! בכל מקום אתה מחרף נפשך תחת דו גלגלי ועוד מוצא את עצמך מתנצל שאתה הולך על המדרכה.

ומה עם הנטיה לקיים נהירה המונית לבתי קפה "איניים" ולמה הם צריכים להיות תמיד מתחת לבית שלי?למה בכל פעם שאני רוצה לרדת לקפה ספונטני אני רואה את מאות האנשים הצובאים על פיסת המדרכה הקטנה הסמוכה לבית הקפה (זו שנותרה אחרי סלילת השביל לאופניים) ומבינה שכנראה אני אצטרך לנסוע מאות מטרים כדי להגיע לבית קפה שכונתי אחר רק כדי לחכות בו בסוף בתור?

ובכל זאת, זה מה שאני אוהבת בעיר הזאת, שיש בה בתי קפה מקסימים ושהיא נחשקת ושהיא שוקקת חיים ומלאה באנרגיות. ואז פתאום הבנתי משהו – היא ממש ממש מורכבת, היא מעוררת פרדוקסים ודילמות. מאוד נעים לי לדעת שכולם רוצים לשבת בקפה השכונתי שלי, כנראה שהוא באמת שווה משהו, רק אם אפשר לא בדיוק בשעה שאני מגיעה? ואז, כשכבר יש לי מקום, בואו, שיהיה מעניין….