זה בדברים הקטנים
כמו בתירס.
כשתומר היה קטן הוא היה מבקש תי-אס
ואמא היתה מכינה לו.
תמיד.
וזה בדברים היותר קטנים כמו
אלה ששוכחים
ופתאום מפחדים לשכוח
ורוצים לשמר את הזכרון
ומפחדים שכבר לא יהיה זכרון לשמר.
וזה בדברים הגדולים
כמו בחיבוק
או בדיבור שנעלם כבר מזמן.
או ביד שלחצה חזק גם בסוף
או בנשימה שהלכה ונעשתה אטית יותר ויותר.
ובסוף מפחדים שמה שיישאר
זו רק הנשימה האטית של הסוף
ורק העצב והרצון שייגמר כבר.
וזה עדיין בדברים הקטנים
כמו בתירס.
