כשיורדים במשקל עשרות קילוגרמים בשנה,
לכולם יש מה להגיד.
והיות ומדובר בארוע ממש משמח
אז לכולם יש עוד יותר מה להגיד:-)
חברה שעשתה את הניתוח לפני אמרה לי ,
שאצטרך להתרגל לתגובות השונות והמשונות.
האמת? התרגלתי, ובכיף, אני מאד אוהבת אנשים בכלל ותגובות מפרגנות בפרט
ובכל זאת, יש כאן סוג של תופעה שחייבים לתעד.
מה למשל?
בבקשה:
התגובה המנצחת בהזיותה היתה זו, של חברה, רזה לכל הדעות, שתפסה אותי בוקר אחד, אחרי שירדתי משהו כמו 20 ק"ג,
וסיפרה לי שהיא חלמה עלי בלילה.
מגניב, מה חלמת?
חלמתי, שעליתי 20 קילו, בשביל שאוכל לעשות את הניתוח שעשית ולרדת 20 ק"ג…
התגובה הכי נפוצה , יש שתיים סותרות, אגב, אבל משלימות:
די, באמת, את לא יורדת יותר נכון? לא צריך!
ומהצד השני:
עוד 2-3 ק"ג ותהיי פצצה. כל הכבוד.
(הערת המחבר- אני לפני 15 ק"ג כבר החלטתי שדי לי ושאני יכולה לבכיף לחיות עם איך שנראיתי אז….
אבל לגוף תכניות משלו..)
הערב מחזקת-
את יודעת שהחוכמה זה לשמור, כן?
(לא, לא ידעתי..האמתה יא שתהיתי באיזה שלב מתחיל שלב ה"לשמור.."
נראה לי שהגעתי אליו אבל איך יודעים?)
ומן העבר השני-
טוב, זה לא חוכמה לעשות ניתוח.
ומהכיוון השלישי:
אני מכירה מישהו שעשה ניתוח והחזיר הכל כי לא שמר.. את שומרת נכון?
התגובות הכי חמודות בעיני הם אלו של אנשים שלא מזהים אותי:-)
חברותיי הטובות ביותר
ואפילו קרובי משפחה. זה מקסים בעיניי.
ובהקשר של הכותרת של הפוסט הזה-
פגשתי השבוע מישהי ליד בית הספר בו לומדים ילדינו.
אמרתי שלום..לא נפגשנו כנראה כמה חודשים טובים מאד
כי היא חלפה על פני
הסתובבה בסלואו מושן, הורידה בעצמה את משקפי השמש של עצמה, פתחה את הפה..כמו דג, בלי יכולת להוציא מילה
ואז כשהצלחיה כבר להוציא משהו זה היא..לימור? לימור?
אה..כן…
לא, לא, תורידי את המשקפיים בבקשה…..
🙂
החודש נשאלתי פעמיים אם אוכל להמליץ על ניתוח שרוול.
התשובה לכך מורכבת מאד
וארחיב עליה בפוסט הבא.
ד"ש
לימיצ
