.
.
בעולם הקולינריה נהוג להנגיד בין הצרפתי לאיטלקי, לשאול מה מעדיפים:
אוכל צרפתי, על התיחכום שבו, על המסורת ארוכת השנים של טכניקות מורכבות ודייקנות חסרת פשרות;
או איטלקי, פשוט, טרי, חכם וחצוף.
את ההצלחה של האופנה האיטלקית, ושל התוית המפורסמת Made In Italy, ניתן לזקוף בחלקה לזכות ההנגדה שלה, אל מול האופנה הצרפתית
אבל זה רק קצה הקרחון.
סרט חדש שיועלה השבוע בערוץ 8 של הוט, הסוקר 60 שנות אופנה איטלקית, מציג את האופנה כראי של התקופה, או כפי שמצוטט בתחילת הסרט העיתונאי והמסאי האיטלקי המוערך אניו פלאיאנו (Ennio Flaiano): האופנה היא פורטרט עצמי של החברה.
.
.
הסרט מונה נקודות מפתח בזמן, באופנה האיטלקית, מאז אמצע המאה העשרים, אישים שהטביעו את חותמם, ותהליכים כלכליים, היסטוריים וחברתיים שהשפיעו עליה ושהושפעו באמצעותה.
אלו 60 שנים שחוללו מהפכה באופנה ובכלכלה באיטליה, ובד בבד השפיעו ללא עוררין על האופנה והתרבות העולמית.
האופנה האיטלקית כפי שאנחנו מכירים אותה היום הוקמה וקודמה על מנת לשקם את כלכלת איטליה ממוראות מלחמת העולם השניה, והכיבוש הנאצי.
היא קמה מתוך לעומתיות אל מול האופנה הפריזאית, שעד אז היתה בירת האופנה היחידה בעולם, ומתוך שאיפה לקדם את ערך החיים הטובים, הנהנתנות לשמה.
.
.
תאריכי מפתח
12 בפברואר 1951: תצוגת האופנה הראשונה, שהיתה יריית הפתיחה, עולה בוילה של איש העסקים ג'ובאני בטיסטה ג'ורדיני, בפירנצה, תוך ניצול קשרים מסחריים שהיו לו עם קניינים מאירופה ומארצות הברית.
המציגים: מספר בתי מלאכה מקומיים.
בעקבות ההצלחה הזו נוצרה בעולם אוירה שייחסה לאופנה האיטלקית קלילות ואלגנטיות. היא היתה לבישה, ולא יקרה, יחסית למקבילות הפריזאיות, ועדיין באיכות ללא מתחרים.
בשנות ה-60 הצליחה תעשיית האופנה האיטלקית להגיע למימדיה של תעשיית הרכב המשגשגת, וחנויותיהם של מעצבים הפכו ליעדי עליה לרגל של הקהל הבינלאומי.
כך למשל הבוטיק והסטודיו של אמיליו פוצ'י, ששכנו באי קפרי, אליו ניתן היה להגיע רק באמצעות יאכטה.
.
.
1972: ג'יאני ורסאצ'ה מגיע למילאנו.
ה-1 בפברואר, 1980: הסרט 'ג'יגולו אמריקאי', בכיכובו של ריצ'ארד גיר, הופך לפרסומת באורך 117 דקות לאופנת הגברים של ג'ורג'יו ארמאני.
בעקבותיו ארמאני מפתח את הגישה שלו גם לקולקציות מוצלחות לנשים מצליחות.
.
.
שנות ה-80 היו שנים של אופוריה מההצלחה הכלכלית המסחררת, ואיטליה הציגה אופנה מוכנה ללבישה צבעונית ביותר ומשוחררת מעכבות, מלווה במוטו: פאן, פאן. פאן!
1983 – פרנקו מוסקינו, מקים את בית האופנה שלו במילאנו ומייד נכנס למרכז העניינים. מוסקינו שם דגש מיוחד בתצוגות שלו על השואו!
מוסקינו נפטר מאיידס ב-1994, אבל עד היום נחשב בית האופנה הקרוי על שמו ל'ילד הרע' של האופנה האיטלקית – אופנת ההתרסה.
.
.
מאז, דרך תקופות של עליות ומורדות, הצלחות וכשלונות, עדיין נחשבת האופנה האיטלקית ללבישה ונגישה, צבעונית, שמחה, ומפגינה הומור דרך קבע, כשהיא מציעה לעולם אופנה איכותית, במחירים אפשריים, יחסית.
בו בזמן, הגלובאליזציה מעמעמת מעט את הברק מעל התווית Made In Italy, והתעשיה האיטלקית נותרת למצוא שוב ושוב את מקומה בכלכלה העולמית המשתנה במהירות מסחררת.
.
.
הסרט "תוצרת איטליה" שופע קטעי תצוגות ואופנה מופלאה, כמו למשל שמלה אחת, חד-פעמית, שיצר ג'יאנפרנקו פרה לבית דיור הפריסאי בשנת 1989.
.
.
בתוך כל היופי הזה, הסרט משיב על שאלות חשובות, בהקשר לעולם האופנה בפרט, והתרבות הגלובאלית של תקופתנו בכלל:
– מי 'המציא/ה' את דוגמניות-העל?
– מדוע מילאנו היא עד היום בירת האופנה האיטלקית,
ולא פירנצה, שם נערכה התצוגה הראשונה, או הבירה רומא?
– מי הכוחות שפעלו לקידומה ופיתוחה של האופנה האיטלקית, ומדוע?
– מי היא דמות המפתח מאחורי הצלחתו של ג'יאני ורסאצ'ה?
– מי היריבים המושבעים באופנה העילית האיטלקית? מי ניצח?
– מי העלה על מסלול התצוגה דוגמניות בחליפות מחוייטות,
כשהן זוחלות על ידיהן וברכיהן?
– ממה מתפרנסים בתי האופנה הגדולים של ההוט קוטור?
– מי המעצבת האיטלקיה המכורה לחידושים?
– מי הרג את ג'יאני ורסאצ'ה?… טוב, בעצם לשאלה הזו עדיין אין תשובה
.
.
Made In Italy הוא, לטעמי, רק נגיעה קטנה בנושא מרתק, גם מהזוית האיטלקית הצרה, וגם בזוית עולמית רחבה יותר.
הוא היה יכול להיות בסיס לסדרה שלמה.
אני, אישית, אצפה בו כנראה שוב ושוב.
*
צפו בסרט בערוץ 8 של הכבלים, ביום ראשון ה-15 בנובמבר, בשעה 22:00.
צפו בו שוב בשידור החוזר בשבת ה-21 בחודש, בשעה 19:15.
.
.
.
.
