תודה מרצ'לו, ששברת את ליבה של אימי

אהבת נעורים נכזבת בניו יורק, "המוסד לתפקידים מיוחדים" ואולפן "בורכוב" בגבעתיים – כולם התגייסו כדי ליצור את המשפחה המיוחדת שלי

הנסיעה למפגש השני בפרוייקט "משפחה אמיתית" של יקב טפרברג (אחח, איזה יין נפלא יש להם) וסלונה (הבית השני שלי), במלון בראון ביץ בתל-אביב, כללה שקיעה מרהיבה ומכאן ידעתי שהולך להיות לי ערב נפלא.

טפרברג 3

ואכן כך היה, במפגש המרתק, שניהלה רונית הבר בתבונה וברגישות, התארחו אייקון האופנה דורין פרנקפורט וביתה קיאן.

בהומור שובה לב סיפרה דורין על אימפריית האופנה שמתנהלת על ידה "בדמוקרטיה דיקטטורית" ולדברי קיאן "הכל עובר דרך דורין, מעיצוב השקית, פונט הכיתוב, הסרט ועד הקופסא, יש מעצבת אחת בדורין פרנקפורט והיא דורין!".

 

טפרברג 5

 בסוף הערב רונית שאלה את השתיים שתי שאלות, שחיברו אותי לסיפור המשפחתי שלי.

היא שאלה מה היא המילה האהובה עליהן ודורין אמרה "הכלה", שאלה נוספת שנשאלה היא "מה המקום האהוב עליכן?" וקיאן ענתה ללא היסוס "הבית של אמא".

דמעות עלו בעיני שנזכרתי בבית הורי, בריחות ובטעמים שכה חסרים לי ועל הורי שהתאהבו כנגד כל הסיכויים והמילה "הכלה" שזורה בסיפור הזה:

שתי עלמות ניו יורקיות, בשנות ה 20 לחייהן, מקבלות החלטה: בכל קיץ ייצאו לטיול במקום אחר בעולם. העלמות האלה הן אמי, אלזה כץ וחברתה הטובה ריטה גרינברג. חברות בלב ובנפש עד יומה האחרון של אמי.

להחלטה הנועזת קדם אירוע שהותיר את אמי שבורת לב. אחרי מותה, סיפרה לי ריטה את כל הסיפור המופלא הזה:

בערב אביבי אחד, אלזה פוגשת בקולנוע את מרצ'לו. מרצ'לו האיטלקי, יפה התואר והנוצרי, ואלזה מתאהבים עד מעל הראש. כשהרומן האסור מתגלה לסבתי היא מודיעה לאמי, שאינה רצויה עוד בביתה.

אמי, סטודנטית בקולג', עוזבת את בית הוריה ושוכרת לעצמה דירת חדר קטנה בברוקלין. היא נאלצת להפסיק את לימודיה, וכדי לממן את עצמה, מוצאת עבודה כמזכירה בחברה גדולה.  אבל הרומן עם מרצ'לו לא מאריך ימים. גם משפחתו לא מאושרת מן הבחירה, והם נפרדים.

בקיץ 1958 ולאחר שיברון הלב מאותה אהבה חסרת סיכוי, בנמל ניו יורק, נחושות לממש את החלטתן, עולות שתי העלמות על סיפונה של אניה המפליגה לאירופה.

הסיפור המשפחתי 1

אלזה וחברתה הטובה, יוצאות בקיץ ההוא לטיול ארוך, שמתחיל באנגליה, ממשיך באיטליה, צרפת, טורקיה ולבסוף גם ישראל.

הן מתאהבות במדינה הקטנה שרק הוקמה. מתאהבות בחופיה, בנופיה, בתחושת ה'התחלה החדשה' ו-גם בבחוריה הנאים.

כעבור כשבוע הן חוזרות לניו יורק, אבל המדינה הקטנה והשמשית לא יוצאת להן מהראש. שלוש שנים מאוחר יותר, בשיחה עם ליאון ופרידה, זוג חברים טובים שלהן, מסב ליאון את תשומת ליבן של אלזה וריטה, ל"עובדה המצערת" ש"הן כבר לא ילדות, ששעון החול מתקתק ושכדאי שהן ימהרו לתפוס לעצמן בעלים, לפני שיהיה מאוחר מידי והן יוותרו רווקות זקנות". ליאון מכריע: הפתרון הטוב ביותר עבורן הוא לעלות לארץ ישראל, כי משם תבוא ה"ישועה".

דבריו של ליאון משתלבים מצוין עם הזיכרונות המתוקים שהותירה ישראל בשתיים. קסם ההרפתקה ההיא לא מש. וכך, בשנת 1960 מגיעות אלזה וריטה לישראל, והפעם לתמיד.

הן נרשמות ל'אולפן בורוכוב' בגבעתיים, ולומדות את השפה החדשה. שם הן גם עתידות לפגוש את מגשימי נבואתו של ליאון. את הגברים הצעירים להם יינשאו.

אבל רגע –

בקצה השני של העולם, בטנג'יר, מתגייס צעיר יהודי נלהב "למוסד לתפקידים מיוחדים". המשימה: העלאת יהודי צפון אפריקה לארץ ישראל. הצעיר הנלהב הוא אבי – שלום אלבז.

אחותו היפה, סטלה, מספרת עד היום בגאווה איך היו שניהם מעמידים פני זוג נשוי, כסיפור כיסוי לפעולות חשאיות.

אבי מבקר בארץ מספר פעמים, כחלק מתפקידו. משפחתו (9 אחים ואחיות) עולה ארצה, טיפין טיפין, במסגרות עלייה שונות, עד שכל המשפחה כולל סבי וסבתי מתאחדת בישראל.

בשנת 1960 הכיסוי של אבי נחשף. אין הוא יכול יותר לפעול בחשאי להעלאת יהודים, והוא קובע את ביתו בארץ ישראל. רוצה הגורל (וטוב שכך) והוא נשלח לאולפן ללמוד את השפה. אותו 'אולפן בורוכוב' בגבעתיים. אותו אולפן בו לומדת אלזה האמריקאית.

אמי מתאהבת בגבר החתיך ויפה התואר, והוא בה. היא גם מתלהבת ממשפחתו הענקית, החמה והמיוחדת. כמי שהגיעה ממשפחה קטנה ומנוכרת, המשפחתיות הזאת הילכה עליה קסם.

נראה שלאימא שלי הייתה חיבה למערכות יחסים בלתי אפשריות. שוב היא מוצאת עצמה מאוהבת עד מעל לראש. שוב הבחירה היא לא שגרתית. צעיר ספרדי מטנג'יר שבצפון אפריקה.

לא הבחירה ה'מצופה' מצעירה ניו יורקית. אבל למרבה הפלא (והשמחה) אהבתם שורדת, למרות הקשיים וההבדלים התרבותיים.

טפרברג 7

הורי השכילו לחבר בין התרבויות מחד, ולתת כבוד ומקום להבדלים ביניהם מאידך. מאכלים, ריחות ותבלינים 'עברו צד', ואמי, הצעירה האמריקאית שבבואה לארץ "לא ידעה להפוך חביתה" למדה את רזי המטבח המרוקאי והפכה לבשלנית מצטיינת. מוזיקה קלאסית ומוזיקה ספרדית נשמעו בבית. אמי כיבדה את משפחתו של אבי, את המנהגים ואת הקשר העמוק. ומעולם לא עמדה בדרכו, והוא מצדו כיבד את חיבתה למוזיקה קלאסית ולאופרות ואת החופש שלה והיא הקפידה ללכת לקונצרטים ואופרות עם ריטה, חברתה משכבר הימים.

באולפן הזה, "אולפן בורוכוב" בגבעתיים, שקיבץ אליו יהודים מכל קצוות תבל, יפגשו גם ריטה עם מרדכי מאורוגואי, וגם תרצה מברזיל עם ג'ק מאנגליה. הזוגות שנוצרו יישארו חברים עד סוף חייהם. קבוצה ססגונית מרובת תרבויות ומאוחדת בישראליותה. יחד הם יהפכו למשפחות, ויחד יבלו אתנו, הילדים, בטיולים ברחבי הארץ, בחופשים שנתיים בכינרת ובנואיבה. יחד יעברו שמחות ועצבות, הצלחות וכישלונות, פרידות ופגישות.

זהו סיפור אהבה שיכול ללמד את סיפור קיבוץ הגלויות. צעירים יהודיים נקבצו מכל העולם, גישרו על הבדלים ובליל שפות, והקימו ביחד, בארץ ישראל, בית לעם היהודי.

לנו המונח "ישראליות" מובן מאליו. אך אם רק מסירים שכבה דקיקה ומפשפשים בזיכרונות, אפשר לראות כיצד נוצרה ה "ישראליות". מה נוצק לתוך אותו "כור היתוך" ממנו גדלנו אנו, ילדים בבתים של תרבויות שונות וישראליות אחת.

 

 

איילת השחר סגל
איילת השחר סגל, אם ל- 2 חיילים (דור ואורי), ולאיתי בן ה 9, כן כן מאותו בן זוג מהמם בשם גיל. בעלת עסק עצמאי בשם "דעת קהל" המספק תוכן איכותי לאירועים. אוהבת אופנה וגם עובדת ב"ליאת ומירב" בגדי מעצבים בכפר סבא הירוקה. אוהבת לבשל,המטבח משמח אותי ואין לדעתי תבלין שלא מצוי במגירת התבלינים שלי.