שלום לך שי גולדשטיין. כאיש תקשורת אתה בוודאי מתאמץ מאוד לעורר פרובוקציות כדי להישאר בתודעת הקהל וכדי להביא אלייך כמה שיותר מאזינים שנמשכים לסוג זה של תוכן, כזה, מהסוג הנמוך, כזה שלא בוחל באמצעים, העיקר כדי לברבר את דעותיו ולהעביר את השעה וחצי שהוקצבו לו לתכנית.
האזנתי לקטע קצר מהתכנית שלך בו סיפרת על ייסורייך במהלך חופשת הקיץ על כך שאתה נתקל בילדים צווחים בבית הקפה האהוב עלייך, עכשיו כפי שאתה יודע בית הקפה הזה אינו בבעלותך כלומר, לא רשום עליו "בבעלות שי גולדשטיין" נכון? אז בוא, רד אל העם, נעים פה. הילדים האלו שמייסרים אותך כל כך "שכבר לא כייף לי לצאת מהבית" הם ילדים. וילדים כפי שידוע לך הם מלאי אנרגיות ושמחת חיים הם סוף סוף זוכים למעט זמן איכות עם ההורים הכל כך עסוקים שלהם בימים רגילים לא מקדישים להם את הזמן הכל כך יקר הזה.
עכשיו ,כשהסברתי לך שהעולם לא סובב סביבך ושילדים הם רק ילדים, אסביר לך איך עובד הריטלין- החומר הזה שאתה מבקש שנסמם את הילדים שלנו איתו. ריטלין או בשמו מתילפנידאט מסייע לילדים עם הפרעות קשב בכל אשר קשור לוויסות, במסגרת הכיתתית הוא מסייע להם להתרכז. כשילד יוצא לבלות עם ההורים שלו, לסרט, מסעדה, פארק שעשועים הוא יכול להיות תחת השפעת הריטלין ועדיין ליהנות. שניים מבניי נוטלים קונצרטה ,סוג של ריטלין עבורך, ועדיין מלאי שמחת חיים מבטיחה לך שיש מצב שאנחנו סעדנו במסעדה בה נהרסה לך חווית בית הקפה אליה הורגלת. אני לא מסממת את הבנים שלי (שאחד מהם מחונן) אני מטפלת בהם(!) כפי שמטפלים בכל הפרעה. כפי שאתה מרכיב משקפי ראייה, כך בני נוטל קונצרטה. האופן בו דיברת בתכניתך מראה שאתה מדבר בסטיגמטיות וללא כל הבנה אתה מדבר אל מאות אם לא אלפי מאזינים שחלקם יכלו להיות ילדים במהלך נסיעה, רדיו בקופת חולים וייתכן כי אף גרמת לחלקם פגיעה בביטחון העצמי או נזק נפשי, ייתכן כי השארת הורים ללא מענה לילד שכל כך זקוק לטיפול בגלל שלא הפעלת שיקול דעת, או במונחי הפרעת קשב- נהגת באימפולסיביות.
אם אין לך מושג מהי הפרעת קשב ולמה נועד הטיפול שלה- תקרא, תחקור, תברר אבל אל תתייחס אל הילדים האלה כאילו היו פסולת אנושית, אל תדבר אליהם כאילו הם צריכים להיות בהסגר אלו לא חיות פרא אלא ילדים ועל אחת כמה וכמה אל תצעק זאת בשידור מבלי לחשוב לרגע מיהו הילד שמאזין לך ומה עובר עליו בימים אלה?
ילדים עם הפרעת קשב סובלים לרוב מדימויי עצמי נמוך ולא הם ולא הוריהם שההתמודדות היומיומית קשה להם גם מבלי שתוסיף עליהם לא צריכים לשמוע זאת צועק להם את הזוועות שדיברת גם ברדיו.
צר לי שי גולדשטיין חצית גבולות. ממש!
תגובת איריס שני, מנכ"לית קווים ומחשבות – העמותה הישראלית להפרעת קשב
כואב לנו על הילד ששמע את התוכנית, אותו ילד שמאז שאובחן והתחיל לקחת את התרופה יותר קל לו להסתדר עם החברים ויותר קל לו בבית הספר ויותר קל לו בבית ועכשיו, הוא מצליח. הצלחות קטנות, שאף אחד אחר לא היה מחשיב, אבל הוא, שנכשל כבר כל כך הרבה, בשבילו הן משמעותיות!
וכואב לנו על הסטודנט, שמוותר פעם אחר פעם כי הדרך לא פשוטה בכלל
וכואב לנו על האמא והאבא שמתלבטים ומשקיעים מחשבה רבה איך לעזור לילד ושומעים כאלו האשמות בוטות.
כואב לנו שעדיין נאמרים דברים כאלה בתקשורת, בריש גלי, בביטחון ובזלזול!
שנים של עבודה, כדי שהידע והמודעות על הפרעת קשב יהיו אמינים ונגישים לכולם, שאנשים ילכו לאבחון ויטפלו בעצמם ובילדים. כל המידע שאנחנו אוספים ומנגישים ועוזרים צעד קטן אחרי צעד קטן, כי אין מה להתבייש, הפרעת קשב היא הפרעה רפואית המשפיעה ופוגשת אותנו לאורך ובכל תחומי החיים.
אבל אנחנו יודעים: עם בורות מתמודדים באמצעות חינוך, הקניית ידע והעלאת מודעות.
וההתמודדות הלא-פשוטה עם הפרעת קשב מתחילה באבחון וממשיכה בלמידה של דרכי ההתמודדות והטיפול וכיוון שהפרעת קשב נראית ומתנהגת אצל כל אחד בצורה אחרת ומושפעת מהרבה מאוד גורמים נוספים – חייבים לחפש, לבדוק ולמצוא את הטיפול המתאים לכל אחד באופן אישי לעיתים הטיפול כולל לקיחת תרופות ולעיתים לא, אבל תרופות אף פעם לא יעבדו ללא טיפול נוסף.
ואנחנו רוצים לחזק את כל מי שלומד, מכיר, יודע, מאבחן, מטפל ובעיקר מתמודד. את מאיה שכתבה כל כך יפה וכל כך מהלב – אל תתנו לאמירות שאינן נתמכות בידע מקצועי אמין ומדויק להשפיע ולערער את הביטחון שלכם.
ואנחנו כאן, בשביל כל שאלה, בקשה, ייעוץ או הכוונה ובכלל כל מה שבא לכם לשתף. פשוט תפריעו, לנו זה לא מפריע.
איריס שני – מנכל"ית קווים ומחשבות – העמותה הישראלית להפרעת קשב
דף הפייסבוק של העמותה – אתר העמותה
קרדיט תמונה: pinterest
