כל חיי הייתי שכירה. התגלגלתי עם החיים. אף פעם לא ממש היה לי ברור מה אני רוצה לעשות עם עצמי.
כשחזרתי מהטיול אחרי צבא, נכנסתי לחנות מוזיקה גדולה בעיר מגורי וראיתי שמחפשים עובדים. תמיד אהבתי מוזיקה. חשבתי לעצמי – וואלה, נחמד, עד שאחליט מה אני רוצה לעשות בחיים. וכך התחלתי את הפרק הראשון בחיי.
אחת לתקופה הייתי מודיעה לבוס שאני עוזבת והוא, כל פעם הצליח לפתות אותי בעזרת קידום כזה או אחר. אפילו הפכתי לזכיינית ופתחתי סניף עם עוד 3 שותפים. לאחר מס' שנים גם זה מיצה את עצמו והחלטתי למכור את חלקי ולהמשיך הלאה.
עדיין לא יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה (וכבר הייתי בת 28) אבל ליתר ביטחון למדתי ניהול וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה – שיהיה.
צילום: רותם שפיר רינדר
בשלב הזה כל מה שעניין אותי זה למצוא משרה של 5 ימים בשבוע, כזאת שלא דורשת לשבת במשרד מ 9:00 עד 17:00 וכמובן רכב! חובה!!
"יש לי משהו בדיוק בשבילך" אמרה לי הבחורה מחברת ההשמה "משווקת בקרן פנסיה, רוצה?". חשבתי לעצמי, מה כבר יכול להיות…יאללה.
מאז חלפו להן 16 שנים, עברתי מגוון תפקידים, מנהלים, מיזוגים ואפילו את בעלי הכרתי דרך הבוס שלי.
אבל משהו אחד היה ברור לי, משם אני לא יוצאת לפנסיה.
זה לא שהיה לי רע, אבל כבר לא היה לי טוב. לא בער בי שום דבר, לא הייתה תשוקה, לא התרגשתי ולא הרגשתי שאני עושה משהו בשביל עצמי. לא נהניתי.
המחשבה על לעזוב משרה עם מעמד, משכורת מכובדת, רכב, פנסיה, השתלמות, חופשים, תלושי שי, נופשונים וארוחות על חשבון הברון לא הייתה פשוטה.
אבל השעון מתקתק ואני כבר לא ילדה ואלביס אמר את זה בבירור – It's now or never….
אני לא אשכח את אותו יום חמישי, כאשר ישבתי מול הבוס שלי בעוד פגישת משוב שנתית והוא מספר בהתלהבות על התכניות בשבילי לשנה הקרובה ובלה בלה בלה ( בשלב הזה כבר לא הייתי איתו ולא שמעתי מה אמר ) וכל מה שעובר לי בראש זה איך אני ממשיכה מכאן ולאן.
עוד באותו הערב, כאשר הגעתי דומעת הביתה, קיבלתי מבעלי את האות – תעזבי!
מה תעזבי, איך אני אעזוב, איך נסתדר ועוד מלא שאלות שרצות.
פשוט עזבתי.
צילום: תמר אלמוג
תמיד אהבתי אופנה והפנטזיה על בוטיק שכונתי קטן ומגניב כבר קיננה בראשי מס' שנים.
כבר חצי שנה שאני עושה את מה שאני אוהבת ונהנית מכל רגע. מלבישה נשים, גורמת להן לחייך ולהתפעל מעצמן ואפילו ללבוש פריטים שחשבו שלא ילבשו מעולם.
נכון, המשכורת לא בדיוק משכורת, אין רכב על חשבון הברון ואין את כל ההטבות מסביב, אבל יש אושר בלב ואני מאחלת לעצמי שאמשיך להרגיש כך עוד שנים רבות.
