תגובה למגיבים – הבדלי התגובות בין פוסט אישי לפוסט אוכל

מאחורי כל מתכון עומד אדם עם רגש. חשבו לפני שאתם כותבים 'איזה גועל' !

בחורה עם מחשב נייד

"איכסה,זה נראה דוחה! "

"משמין ומגעיל,לא משהו!"

אלה הן רק דוגמאות לתגובות שקיבלתי לא אחת על מתכונים שפירסמתי.

כתבתי כאן לאחרונה על ההנאה שבפתיחת בלוג וכתיבתו ואולם לצד הדברים הנפלאים יש גם צדדים אחרים,אפלים,מרגיזים ופוגעים.

הצדדים האלה נקראים תגובות הקוראים.

מעל שנה וחצי שיש לי בלוג בסלונה ובעבר היה לי בלוג גם באתר אחר. תמיד קראתי את כל התגובות הן בבלוג והן בדפים בהם שותף כל פוסט שלי.

מאחר ואני גם בלוגרית אוכל וגם כותבת חוויות אישיות לא יכולתי להתעלם מההבדלים שיש בתגובות.

אם למתכון מרשה אדם לעצמו לומר 'איכסה' לעולם לא אראה תגובה כזו בפוסט אישי.

אם אכתוב על חוויה טובה או מזעזעת,מקרה שקרה עצוב או שמח, או תחושות שחשתי בין אם טובות או קשות תמיד אראה תגובות מבינות,מחבקות ומפרגנות.

מסתבר אפוא,שמבחינת המגיבים מאחורי כל פוסט אישי עומדת אישה עם לב ונפש בעוד שמאחורי מתכון עומדת רק המנה עצמה או העוגה. לא בנאדם שעמד וטרח והכין חלילה,רק המתכון.

בואו ואאיר את עינכם מגיבים יקרים.

כל מאכל שאני מעלה הוא שווה ערך לפוסט אישי. מאחורי כל מאכל עומדת אישה שעמלה וטרחה,בישלה ואפתה,קישטה וצילמה. המאכל היה טעים לי,לבני ביתי ולסובבים אותי. כל מאכל נעשה עם רגש ואהבה.

כשאתם מחליטים שהמאכל מגעיל אתכם וידכם קלה על המקלדת וכותבים "איזה גועל נפש" אתם לא פוגעים בתמונה,בפייסבוק או בבלוג.

אתם פוגעים בי אישית. ובנוסף,בני המשפחה שלי ,ילדיי ומכריי קוראים אתכם ונפגעים בדיוק כמוני.

האם על פוסט שבו אכתוב איך חליתי במחלה כלשהי,או איך איבדתי את הוריי תכתבו "איכסה איזה מחלה מגעילה או איזה מוות מגעיל"?

לא. לא תכתבו זאת.

ולמה לא בעצם? קדימה ,תהיו מי שאתם ותכתבו את דעתכם גם בפוסטים כאלה.

אבל לא. פה אתם שותקים וממשיכים הלאה בדרככם למתכון הבא אותו אותו אפשר להכפיש.

אני חושבת עליכם המגיבים המרגיזים והפוגעים ומדמיינת אתכם כותבים את התגובה הגועלית שלכם ,מבסוטים עד השמיים מעצמכם. מדי פעם אתם חוזרים לראות אולי עוד מישהו כתב "ושיבח" אתכם על תגובתכם ואתם מחייכים לעצמכם בהנאה ואולי אף רצים לספר לחבר'ה איך ראיתם איזו גלידה וכתבתם שם שהיא מזכירה לכם חמין וכולם נקרעים מצחוק משנינותכם.

את תגובתי לכם לא תראו שם.

אין לי בעיה עם מי שלא אוהב מאכל מסויים נהפוך הוא. אתם תמיד מוזמנים לכתוב ולהגיב שאינכם אוהבים גלידה או דגים,מוזמנים לספר שאצלכם מכינים אחרת ממני ותמיד אענה לכם בשמחה ובמילים טובות.

גם אני לא אוהבת כל דבר שאני רואה. גם בעיני יש דברים שאולי לא נראים טוב אולם אין לי שום זכות לכתוב לכם "איזה גועל" אני אשתוק ואמשיך בדרכי.

הרשת נותנת לכם את האפשרות להגיב כאוות נפשכם אולם הייתי רוצה לראותכם אומרים 'גועל נפש' על האוכל של חמותכם,האישה או הבעל שלכם או האוכל של אמא שלכם. שם אתם עם זנב מקופל בולעים הכל אה? ואולי גם להם אתם מגיבים כך כי זו הדרך של אנשים קטנים…

כבלוגרית,ברור לי שזה חלק בלתי נפרד ואני מודה כל פעם מחדש לכל המגיבים המפרגנים,התומכים ואלה ששותקים.

בטוחני כי רבים יזדהו עם דבריי כאן אולם למען הסר ספק הפוסט נכתב על ניסיון אישי שלי בלבד ותגובות שקיבלתי על פוסטים אישיים שלי.

ותודה למיכל יפה שהעלתה את הנושא ונתנה לי את הכוח והלגיטימציה להעלות על הכתב את התחושות.