ת"א-אילת ומה שביניהן

לאכול טוב באילת: איקה חסין פישר לקחה את הילדים לעיר הנופש, ומצאה איפה לאכול שם, וגם בדרך

בחורה עם מחשב נייד

עכשיו, עם תום עידן טורקיה ולאור החלופות היקרות, אילת הופכת ליעד אטרקטיבי לחופשה משפחתית בארץ. במסגרת ה-BONDING המשפחתי ובאדיבות הורי בעלי, מידי שנה יוצא לנו לבקר בעיר הנופש הדרומית. כמובן שלאור תחביביי, אני אחראית על הצד הקולינארי בחופשה (כן אנחנו מיחידי הסגולה שמוותרים על החצי פנסיון במלון).

בדרך לאילת

החלטנו לוותר על הטיסה ולנסוע ברכב, כך שנוכל להנות מאטרקציות בדרך, ושלילדים יהיו עוד חוויות לספר עליהם (מבחינתיNEVER AGAINׂ). יצאנו מתל אביב והתחלנו להדרים, אך בכי בלתי פוסק של ילדינו הביא אותנו לעצור בארומה "בבית קמה". הופתעתי לטובה מסניף מרווח, יפה, ונקי בסך הכל. אופציה מומלצת לעצירה בדרך לאילת (למי שאוהב את התפריט של ארומה).

כך המשכנו לנסוע עד ל-"חוות קורמנל" שממוקמת על כביש 40, או בכינויו "דרך היין". לאורך הכביש ממוקמות חוות בודדים רבות שרובן מתפרנסות מיקבי בוטיק/מחלבות ביתיות, גלריות ואירוח. ממליצה למי שיש לו זמן ואוהב את הנוף המדברי, לקחת צימר באחת מחוות הבודדים ולעשות מסע קולינרי בחוות השונות – חוות נחל בוקר, חוות זית המדבר, חוות כרמי עובדת ועוד.

אנחנו בחרנו להתמקד בחוות קורמנל, שממוקמת על גבעה בסמוך לכביש 40, כשני ק"מ מצומת טללים לכיוון שדה בוקר (שימו לב לשילוט). במבט ראשון תרגישו כאילו אתם בסצינה מתוך "בית קטן בערבה".

באמצע נוף מדברי קסום רחב ידיים תמצאו את דיר העיזים ואת המסעדה. בחווה ניתן לצפות בחליבת אחר הצהריים בעונה, אך אנחנו בחרנו להתרכז במסעדה, בה ניתן לטעום ממגוון הגבינות וממנות המבוססות על מבחר הגבינות המיוצרות במחלבה.

המסעדה מעוצבת בעיצוב אותנטי פשוט, בפנים כשישה שולחנות, ובחוץ מתחם ישיבה אלטרנטיבי על כריות ומחצלות. אנחנו בחרנו לשבת בחוץ, לשחרר עצמות וליהנות מהנוף.

התפריט כולל מבחר מצומצם של מנות. אנחנו ניהננו במיוחד מ"פיצה גבינת עזים" – פיצה על בצק דק עם רוטב עגבניות ומעליה גבינת עזים תוצרת בית; מ"הצזיקי"; מ"טום כתום" – שכלל שבבי גבינת טום על מצע של עגבניות שרי ופלפלים קלויים; וכמובן מ"מגש הגבינות", שכלל את מבחר הגבינות המיוצרות במקום בליווי סלסלת לחם שנאפה במקום. אל תסתכלו על אחוזי השומן בגבינות (אתם בחופש לא?).

העיר אילת

אילת היא עיר קסומה. כבר כשמגיעים אליה מריחים את החופש מכל עבר. לטעמי זה השילוב של הקניות (ללא מע"מ), הים, שפע המלונות ואפילו נהגי המוניות. כשמגיעים לאילת חייבים להחליף ZONE: להיות יותר סבלניים, ולהבין שהחום המוטרף הוא חלק מהכיף.

לצערי, באילת תחום הקולינאריה לוקה בחסר. רוב הנופשים אוכלים במלונות, ואלה שלא – מחפשים מסעדות לכל המשפחה, שמגישות מנות גדולות של שניצל וצ'יפס, מה שמאלץ את המסעדות להתאים את עצמן ולהתפשר על רמת התפריט והאוכל. לכן, לטעמי, צריך לשפוט את האוכל באופן יחסי לאילת.

באילת יש את המסעדות שהפכו להיות מוסד, מסעדות הדגים ("המפלט האחרון" ו"המחבוא של אדי"), מסעדת הבשרים ("בוסטון פיש אנד גריל") וכו' – מסעדות עם אוכל טרי, שלא מתיימרות לפרוץ גבולות. אני חיפשתי מקום חדש ומקורי, וכך הגעתי ל-K2 בית אוכל אסייתי (לא כשר) שממוקם מאחורי "עיר המלאכים".

בעיון ראשוני בתפריט ראיתי שיש שם מבחר רב של מנות, כך שכל אחד יוכל למצוא מנה שמתאימה לו. הזמנו ראשונות למרכז השולחן, וכמובן מנת ילדים "טורי קאצו", שכללה אורז וחזה עוף בציפוי פנקו שהספיק ל-שלושת הילדים, שטרפו אותו בהנאה. הראשונות, שזכו להצלחה גדולה, היו "שרימפס הימאליה", שרימפס עם כרובית ופטריות ברוטב צ'ילי וחלב קוקוס, שחוסל במהירות, ובעקבותיו החל ריב על הרוטב המדהים שנח בתחתית הקערה; "סלט סצ'ואן"- מיקס ירקות שורש, ליצ'י, פקאן מסוכר, כרוב סיני בוניגרט כמהין וטריאקי וה"רובאטה גריל" – קומבניצה של 3 שיפודים בליווי מבחר רטבים. ה"טטאקי" והקלאמרי זכו לפחות התלהבות.

בעיקריות אני ממליצה ללכת על המנות מהווק: "הו צי' מין סי פוד" – מבחר פירות ים, אטריות אורז, עלי לימון בציר דגים וחלב קוקוס, שהיתה מצויינת ומתובלת נפלא; וה"K2 הירוק" – אטריות אודון, נתחי עוף, פטריות שיטאקי ברוטב חלק קוקוס, קארי ירוק ובוטנים. כמו כן נהננו מקומבינציית סושי "K4" שזכתה לפירגון מצד אוכלי הסושי התל אביבים. על הקינוחים אני ממליצה לוותר. גלידת הווניל עם רוטב הפירות האדומים שהזמנו לילדים היתה היחידה שזכתה לפירגון.

בחזרה מאילת

יצאנו מאילת בצהריים על מנת לחזור הביתה כמה שיותר מהר (תקף אותנו הקריז לתל אביב). בחרנו לנסוע בדרך של מצפה רמון (דרך אגב, מוקם שם מלון מטורף של ישרוטל, שנראה לי שעוד נשמע עליו רבות). לאחר שתי עצירות להקאות (ה"נסיכה" לא עמדה בתלאות הדרך) החלטנו שחייבים לעצור, וכך הגענו ל"חוות ודחאן- אירוח בדואי", הממוקמת על כביש באר שבע-קריית גת (2 ק"מ מדרום לצומת דביר).

המקום כולל אוהל אירוח, בו ניתן להשתרע על המחצלות וליהנות מאוכל טרי ולא מתחכם: פיתה דרוזית חמה עם לבנה, שמן זית וזעתר, חומוס, סלט ירקות חתוך גס, לימונדה קרה וטרייה, ולקינוח מלבי מדהים שמשאיר טעם של עוד. גם שותי הקפה נהנו מהקפה הבדואי עם ההל וקנו הביתה. במקום ניתן לרכוש גם שמן זית, לבנה ועוד. בקיצור, מקום מומלץ. עם זאת, בדרך הביתה מהדרום מבחינתי עדיף לעשות TAKE AWAY ולהמשיך לנסוע במזגן. בכל זאת, אוהל בקיץ זה לא תענוג.

ואם אתם שואלים את עצמכם איך אני מסכמת את החופשה, אצטט את גיסתי: "זה היה כמו טירונות, רק בלי הרגילה אחרי זה".

מתוך הבלוג IKA HIP.