"תאטרון הילדים"/שלומית הרטמייר

"תאטרון הילדים" של שלומית הרטמייר הוא ספר "שואה" קצת אחר. ספר שבא להבליט את מה שהיה לפני, חיי העיירה התוססים, המשפחה, החברים והתמימות שהיתה ואיננה עוד.

Children-Theater-forweb-266x376

הוצאת רימונים, 2017. 148  עמודים, מנוקד, מיועד לכיתות ב-ד.

תקציר כפי שמופיע על הכריכה האחורית:

בְּמַרְתֵּף הַבַּיִת שֶׁל לֵאוֹן וּבֶּטְקָה הֵקִימוּ הָאָח וְהָאָחוֹת בְּנֵי הַשְּׁמוֹנֶה וְהַשֵּׁשׁ תֵּאַטְרוֹן בֻּבּוֹת מְיֻחָד. בַּתֵּאַטְרוֹן הָיוּ בֻּבּוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, תַּפְאוּרָה, מָסָךְ מִוִּילוֹן קְטִיפָה אָדֹם וּמַחֲזֶה מְרַתֵּק. הַדּוֹד רְפָאֵל עָזַר לָהֶם בַּהֲקָמַת הַתֵּאַטְרוֹן, וְהֵם עָרְכוּ  חֲזָרוֹת לִקְרַאת הַהַצָּגָה, שֶׁאֵלֶיהָ הִזְמִינוּ אֶת יַלְדֵי הַכִּתָּה וְהַשְּׁכוּנָה. כָּךְ נוֹלַד תֵּאַטְרוֹן הַיְּלָדִים.

השָּׁנָה הָיְתָה 1939. לֵאוֹן וּבֶּטְקָה גָּרוּ בְּפּוֹלִין וְהַיָּמִים הָיוּ הַיָּמִים הַסּוֹעֲרִים שֶׁל לִפְנֵי פְּרֹץ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, שֶׁבָּהּ נִסְפּוּ שִׁשָּׁה מִילְיוֹן יְהוּדִים וְעוֹד בְּנֵי עַמִּים נוֹסָפִים. לְלֵאוֹן וּלְבֶּטְקָה וְגַם לְחַבְרֵיהֶם הָיְתָה יַלְדוּת מְאֻשֶּׁרֶת עַד שֶׁפָּרְצָה הַמִּלְחָמָה. הַסֵּפֶר מְתָאֵר אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל תֵּאַטְרוֹן הַיְּלָדִים שֶׁהֵם הֵקִימוּ יַחַד עִם עוֹד שְׁלוֹשָׁה חֲבֵרִים בְּגִילָם, אֶת הַהַרְפַּתְקָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָבְרָה עֲלֵיהֶם, אֶת הַשִּׂמְחָה וְגַם אֶת הַכְּאֵב וְהַהִתְמוֹדְדוּת עִם נְעָרִים אַנְטִישֵׁמִיִּים, שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם לְאַחַר שְׁעוֹת הַלִּמּוּדִים, נֶאֶבְקוּ עִמָּם וַאֲפִלּוּ פָּגְעוּ וְהִכְאִיבוּ לַכֶּלֶב הַקָּטָן וְהַמָּתוֹק שֶׁלָּהֶם, גּוּלִי.

המחשבה הראשונה שלי היתה "הנה עוד ספר שואה",  כשהתחלתי לקרוא הבנתי שאני מחזיקה ביד משהו שונה. החל מהביוגרפיה של הכותבת שחושפת בפנינו את העובדה כי לאון, גיבור הספר הוא לא אחר מאשר אביה וכך אנו גם מבינים כי הוא שרד את המלחמה הנוראה ההיא ועד הבחירה לכתוב את הספר בגוף ראשון וכך קולו של לאון, אבא שלה, מלווה אותנו לכל אורך הסיפור.

התקופה היא ערב הכיבוש הנאצי על פולין, זוהי גם הסצנה בה הסיפור מסתיים, מטוסים גרמניים מעל שמי פולין. ולאחר מכן, בכמה משפטים בודדים תיאור קצר של חייו של לאון במהלך המלחמה ולאחר מכן. זה מה שמייחד לדעתי את הסיפור הזה כל כך, ולכן אני כל כך ממליצה עליו.  הוא מספר על התמימות שהיתה, על חבורת ילדים יהודים בבית ספר מעורב, שמנסים להבין את השינויים שקורים סביבם ותוך כדי גם לשמור על התמימות, היצירתיות ואהבת התאטרון.

הספר הזה מאפשר לחשוף ילדי צעירים למה שהיה לפני, בלי לפתוח יותר מידי את הנושא הרגיש של מה שקרה במהלך המלחמה, הוא מכוון לגילאים הצעירים של כיתות ב-ד (כתוב כך על הכריכה האחורית) שכבר יודעים שהיתה מלחמה אך רגשית וקוגניטיבית אין להם את היכולת להתמודד עם שקרה שם ומהבחינה הזו הוא עושה את העבודה בדיוק רב וברגישות, את הספר מלווים איורים מקסימים בשחור לבן שאיירה ענבל אבן, מאיירת שלא הכרתי לפני כן והם משלימים את העלילה בצורה הרמונית ביותר.

אצלנו בספרייה הוא יקבל מקום של כבוד במדור "ספרים מומלצים".

ספריית כבר תבור
בואו להכיר את הספרייה הכי יפה בארץ (אולי אני קצת משוחדת). את העשייה, את הצוות ואת האהבה למילה הכתובה ולקהילה שלנו.