שתי השמשות של דדיקה

ביקורת על ספרה החדש של מגי אוצרי: שתי שמשות של דדיקה

בחורה עם מחשב נייד

קיבלתי את הספר ולא ממש התחברתי אליו. עם קריאת העמודים הראשונים מיד הבנתי שאמא שלי בוודאי תאהב אותו. החלטתי להעביר לה אותו לקריאה והיא אכן התלהבה. הנה חוות הדעת המנומקת שלה.

dadika

על מה הספר?

מדובר בסיפור המתאר מערכת יחסים מורכבת בין ילדה עצובה ובודדה, לבין אמא שלה המתמודדת עם קשיי החיים. בתחילת הסיפור האב קיים ונוכח, הוא רופא מוערך בעל מעמד חשוב בקהילה. הוא מרוויח היטב והמעמד הכלכלי של המשפחה מובטח. לפתע נפטר האב ואז הכל משתנה. בין שאר הקשיים איתם צריכה האמא להתמודד, שמוצאת את עצמה פתאום כראשת משפחה קשת יום ללא אב מפרנס, ומתמודדת לא רק עם מאבק לעלייה לארץ ישראל, אלא גם הרבה קשיים כלכליים קשים מנשוא.
גיבורת הספר מתארת בפרטים את סיפור החיים של משפחתה, ובפרט אמא וסבתא שלה, דמויות מרכזיות מאוד בחייה שמוצאן בגרוזיה. היא מתארת את חייה הקשים כילדה דחויה, שמרגישה לא רצויה וסופגת מכות והשפלות על בסיס יומיומי.
הסיפור בחלקו אוטוביוגרפי ובחלקו דמיוני. ממש אפשר לספוג בין המילים את ההווי של יהודי גרוזיה וליהנות מסיפורי המעשיות הגיאורגיות למרות הסיפור הקשה.
הספר מתאר את סיפור הקהילה המיוחדת הזו מנקודת מבט אישית, המציגה את הצד הנשי בלי לחסוך בפרטים.

מה חשבה עליו אמא שלי?

אהבתי מאוד את הספר. זה אחד הספרים טובים שקראתי בזמן האחרון. ממש מופת של יצירה ישראלית. הספר כתוב היטב, יפה ומעניין. הקריאה מהנה, השפה בה מתארת המחברת את הסיפור מאוד עשירה, חכמה ומהנה. לפי דעתי יכול להיות שהמחברת התקשתה מעט עם בחירת סוף הולם לסיפור, ולכן אולי איבדתי מעט עניין בדפים האחרונים. אבל זו הביקורת היחידה שלי לגבי הספר.
התחברתי מאוד לדמויות: לחברה של הילדה, שהיא מוצאת אותה בתוך כל הקושי הענק של חייה, ופתאום יש לה ממש מעין אחות, שלהן הרבה דברים משותפים: גם לחברתה יש סיפור חיים מאוד קשה והפרידה בינהן קשה מנשוא. למרות שהיא נשבעה שלא תיפרד ממנה בחיים הנסיעה לארץ מחייבת את הפרידה הזו ואני בתור אחת שעלתה כילדה לארץ מאוד יכולה להזדהות עם הסיטואציה הזו.
אני אוהבת סיפורים שעוסקים באנשים, בנשמה שלהם, בבעיות שלהם. הדמויות כולן מעניינות ומתפתחות במהלך הספר, הן מתוארות בצורה אמיתית ומעניינת. בקיצור: לרוץ ולקרוא.
11844214_10155881936160716_2145838214_n