שתיקתו של עולם!

העולם אכזר, העקורים והפליטים חיים ללא בית, ללא עתיד, יש בעולם היום כ65 מיליון פליטים, 12 מיליון מתוכם הם פליטים סוריים, אחד מ-200 ילדים בעולם הוא פליט, נתון מדאיג ביותר, ילדים ללא עתיד, ילדים ללא חינוך, ללא בית, מה יצמח מהם? מי ידאג להם? לאיזה עולם אנחנו הולכים?

הי

מה שלומך?

אני יודעת שאני משביתת שמחות, לפעמים, לפני יומיים שיתפתי בעמוד הפייס שלי סרטון, סרטון נוראי, מעולם לא שיתפתי סרטון ויותר מזה גם לא צפיתי, לא צופה, לא בתמונות עירום של כוכבות שגלשו החוצה ולא סירטוני מלחמה, אבל הפעם לא יכולתי יותר להשאר אדישה.

לפני שנה שחזרתי מחופשה משפחתית באי קוס כתבתי פוסט, בפוסט שיתפתי רגע שבו נתקלתי בפליטה סורית, אם צעירה שנשאה תינוק בידיה, אישה שנפלטה ממדינתה, את מבטה לא אשכח. מאז עברה שנה ועדיין יש מלחמה נוראית פה מעבר לגבול, ילדים נרצחים, תינוקות נהרגים, אמהות, אבות, אנשים חפים מכל פשע וחטא, אזרחים תמימים, מה שקורה לעם הסוני בסורייה זאת אכזריות זאת זוועה ואנחנו שותקים, אנחנו וכל העולם, מליוני פליטים מסתובבים במדינות שקלטו אותם, הקליטה בם היא לרוב ללא מעמד אזרחות, חיים בשכונות עוני, למשל בתורכיה נקלטו כמעט שלושה מליון פליטים, הילדות הסוריות נמכרות ע"י משפחתן ככלות לתורכים מבוגרים, חלקן הופכות לשפחות מין.

העולם אכזר, העקורים והפליטים חיים ללא בית, ללא עתיד, יש בעולם היום כ65 מיליון פליטים, 12 מיליון מתוכם הם פליטים סוריים,  אחד מ-200 ילדים בעולם הוא פליט, נתון מדאיג ביותר,  ילדים ללא עתיד, ילדים ללא חינוך, ללא בית, מה יצמח מהם? מי ידאג להם? לאיזה עולם אנחנו הולכים? המלחמה הזו נמשכת כבר 6 שנים, זאת לא מלחמה זה רצח עם! זאת קטסטרופה ממש כמו לפני 70 שנה שהעם שלי עבר, העם שלנו.

אני לא מבינה גדולה בפוליטיקה והיא ממש לא מעניינת פה, ממש לא מעניין אותי מה פוטין רוצה, מה אובמה אמר ומה המטרות הצבאיות של אסד, מדובר בחיי אדם, מדובר בעולם שבו אנו חיים.

בשנה שעברה ליוותה אותי התרגשות עצומה לנוכח התבגרותם של ילדיי וחבריהם, כל בתמצווש שעברה התרגשתי, כל שלב התפתחותי גרם לי להזיל דמעה ושניסיתי להבין מאיפה בא כל הרגש הזה, הבנתי שאני חיה בהבנה שהכל זמני, אנחנו חיים בחברה פוסט טראומתית, בנינו המון אנשים פצועים, ריגשית, פיזית ונפשית, אנחנו עם ישראל, עם בעל היסטוריה קשה ובכל זאת פה, בכל זאת חזקים, למרות הקרע הקיים בין כל הקצוות אנחנו אנשים טובים וכואב לי על אנשי הדרום וילדי הדרום ויש דור שלם של ילידיי קריית שמונה שחיים בפוסט טראומה, אז אני לא יכולה לבוא בטענות לאף אחד, אני לא יכולה לכעוס על צעירים שעוזבים את הארץ, כואב לי על כל אחת ואחד שעוזבים אותנו.

כל הרגש הזה במהלך השנה נבע מהידיעה כי החיים הם קצרים, צריך לשמוח, צריך להנות כי אנחנו לא יודעים מה צופן לנו העתיד, בגורלינו האישי וכגורל העם, אז אני חוגגת את החיים ואת האירועים לצד ידיעה וכאב גדול על כל אותם הסובלים מכל הצדדים על כל אותם לוחמים ששרדו את הצבא וחיים בפוסט טראומה יום יום, כואב לי על ניצולי השואה שחיים בעוני מחפיר, כואב לי שאזרחי הדרום חיים בפחד מתמיד, אוף כמה כאב יש בעולם הזה.

אבל להתעלם מהאכזריות והקטסטרופה שעובר עם שלם אני לא יכולה יותר!

אני יודעת שאנחנו מוגבלים ביכולת לעזור ולסייע, אני אזרחית אחת קטנה ופשוטה, אבל אני כן יודעת שאנחנו יכולים להפיץ את הרשת בתמונות, בדרישות ואמירות למנהיגי העולם להתעורר ולעשות סוף לרצח העם.

למרות שזה נראה רחוק מכם ולכל אחד יש את החיים שלו והעומסים שלה ….

כי זה ממש לא משנה אם הם ערבים, סונים, שיעים ולא יודעת מה.

הם אזרחי העולם,

אנשים צעירים, ילדים, הורים, סבים וסבתות, שנרצחים ונטבחים כל רגע ורגע בלי הפסקה.

העולם שותק

תכתבו,תלכו להפגנת תמיכה, שתפו, תעשו משהו אפילו אם הוא משהוא  קטן.

תודה

והמון אהבה .