שש אותיות וסימנים…

מאיפה אני אקח לעזאזל עוד סיסמא שהיא צירוף של 4 אותיות באנגלית ועוד 2 ספרות באנגלית – עוד איזה אתר שאני רוצה לקנות ממנו? איזה אתר לא דורש היום סיסמא ? – נכון…כמעט כל אתר.. , הנוחות הבלתי נסבלת של הייקום, של הרשת ושל הסיסמה לכניסה לאתר כדי לבצע פעולות שלי. בעצם , האחראית היחידה לעניין זו אני –  מה את מחפשת? קחי ספרות ואותיות שאת זוכרת, קחי צירוף כזה והנה יש סיסמא. קלי קלות – נכון. בעקרון זה לגמרי נכון, התכלס – המעשה הרבה פחות….
הרי מצירוף של יום ההולדת והאותיות הראשונות של השם אפשר לסדר סיסמא, רק מה? שבערך חלק גדול מאלה שאני מכירה משתמש בסיסמאות האלה , בצירופים דומים, ימי הולדת, כתובת, חלק מת"ז וחלק מהכתובת ועוד צירופים שהסיכוי שמישהו אחר ייצר או ינסה לפרוץ בעזרתם הוא די גבוה. כדי להיות בטוחה – אני בודקת בעזרת אבטחת האתר ומקבלת בצבע אדום זוהר שזוהי סיסמה חלשה או איזה התראה דומה שמצביעה על מצבי הבנאלי ועל המחשבה הזו שכולם פחות או יותר על אותם צירופים. עברית פשוטה : מותק, חפשי לך סיסמא אחרת, זאת שציינת – לא שווה כלום !!!
כן, אני יודעת שקיים מצב שבו אני מניחה  שמישהו ייקח אות לועזית גבוהה , שני מספרים מקריים ועוד אות בגודל רגיל ושתיים גדולות – כי מי לעזאזל יזכור צירוף כזה? הרי מחר בבוקר שאני אהייה זקוקה לסיסמא בדיוק כמו שמישהו אחר סביר להניח שלא יזכור – גם אנוכי לא אזכור. זה שכן עובד העקרון : הלך לאיבוד לך? הלך לאיבוד גם לי, ומכיוון שהיו שם רשימות אישיות חשובות – היחידה שתרצה להתאבד בגלל אובדן הסיסמא הזה – זו אני. מה מעניינים אותי אחרים?
אני מזהירה את עצמי : אל תייצרי לך סיסמא שלא תוכלי לזכור אותה, או אם את עושה את זה – תרשמי אותה אצלך במקום שתזכרי…בטח אני אומרת לעצמי : גם סיסמא וגם זכרון – לכי תסמכי על עצמך…תגיעי מאד רחוק.
טוב , אני מבינה צריך הרי לזכור את הסיסמאות של הכספומטים, של אמזון, קופת חולים, בזק, ו-3 תיבות דואר ועוד כמה אחרים. מקסים בעיניי – רק הרשימה הזו לוחשת לי בשקט – אין לך צ'אנס לייצר סיסמאות שמורכבות וגם לזכור אותן –  חבל"ז, צריך לחפש דרך אחרת.
או קיי – אני מנסה דרך אחרת, אסוציאציות –נהדר. על פניו מה יכול להיות יותר טוב? מעודדת – אני מנסה לייצר ככה ארבע סיסמאות ברצף. הייתי אופטימית במשפט הקודם, כאן, האופטימיות שלי מאבדת משהו…את הרצף….את ההתחלה אני זוכרת וזה כבר יוצר רצף של שתי סיסמאות ו….מה הלאה? מי זוכר בדיוק? מי זוכר איך זה עובד ומה שייך למי? אף אחד !! – נכון גם אני!!!
ותוך כדי כתיבה אני נזכרת בעוד כמה מקומות שכדי להכנס אליהם צריך סיסמא ורמת ההפנמה,היאוש וההבנה שאין סיכוי שזה ייקרה מחלחלים אליי בהשלמה.
אין ברירה – צריך לרשום על דף – לעשות ריכוז ולהחביא….אין ברירה אחרת – או להחליט לוותר ולעשות את ה-כ-ל  בדרך הישנה. בעצם אני חושבת, יש לא מעט מקומות שכבר אי אפשר לבצע פעולות או לתת הוראות בלי סיסמא – לא הלכנו רחוק ואני לא מוצאת פתרון שיהיה בו סוג של הגיון שיענה על הדרישות וגם יאמץ ויפעיל את תאי מוחי במקומות הנדרשים. פשוט אין צירוף כזה.
בלית ברירה – יצרתי צירוף מסויים שאני מקווה שייענה על הצרכים , ואם לא – אני אצטרך עוד הפעם להתקשר למוקד של החברה ובהכנעה לומר שוב :איבדתי את הסיסמא שלי…….