זה המשפט שנאמר לי על ידי אבי במשך הרבה מאוד שנים.
אני בוחרת לא לשתוק יותר.
נמאס לי להרגיש כאילו אני לא בסדר בסיפור הזה.
שלום, שמי בר סטאר ואני נולדתי לאבא אלים.
זה היה ביום גשום, חורפי במיוחד, הייתה לי כבר הרגשה בבוקר שמשהו הולך לקרות.
המנהלת בבית ספר קראה לי ולאחותי לבוא לשער, שם אמי חיכתה לנו במונית.
עלינו למונית ואמא שלי הודיעה לי עם דמעות: " זהו, אנחנו עוזבות את אבא".
ואוו כמה זמן חיכיתי לשמוע את המילים האלו!!!
זו הייתה הנסיעה הכי חשובה בחיי הצעירים, כזו שתשפיע ותעצב את חיי אמי ,אחותי ושלי.
נסענו למקלט לנשים מוכות ואבי נכנס לכלא.
בנסיעה הזו – אמי ניצחה אותו.
במשך כל הילדות שלי שמרתי בגופי ובנפשי על אמי ואחותי הקטנה.
בכל פעם שאבא היה מתעצבן או הייתה לו התפרצות זעם ,הייתי המרגיעה הראשית.
ניסיתי להרגיע אותו ובו זמנית הרחקתי את אחותי מהחדר ומיד נצמדתי לאמי לנסות להגן עליה ככל שיכולתי.
גם אני פחדתי, שלא תחשבו, אבל יותר פחדתי שהוא יעשה להן משהו ,מבלי שאני ניסיתי לפחות להגן עליהן!
אני לא יכולה לתאר לכם מה זה אומר #לגדולבפחד.
להיות במלחמת הישרדות יום יום ולדאוג מתי תהיה ההתפרצות הבאה ומאיפה תגיע המכה.
למרות זאת ובשל זאת בחרתי תמיד תמיד להסתכל על הטוב, לא נתתי לזה או לאבי לקחת אותי איתו למטה.
אני יודעת שהקול שלי בתור ילדה שחוותה אלימות מצד אביה הוא חשוב ביותר לעורר מודעות לאלימות משפחה וזה בדיוק מה שאעשה!
אני בימים אלו עובדת על הכנת ההרצאה שלי המספרת את כל סיפור החיים וקראתי לה:#לנצחאתאבא.
אני רוצה לבקש מכם כמה דברים:
1. אם אתם מכירים נשים הנמצאות במצבים קשים כאלו או אחרים אנא הפנו אותן אליי, אני יכולה לעזור, לתמוך ולכוון.
אני חושבת שניצחתי את אבא שלי מזמן, פשוט לא ידעתי זאת…..