שקרים שסיפרו לי גברים

פעם,  מזמן, כתבתי את הפוסט ההוא. מאז כבר פתחתי כרטיס בעוד אתר, יצאתי עם לא מעט גברים, ואפילו פגשתי שם כמה שהכרתי במקומות אחרים.
אמשיך מאותה נקודה בה הפסקתי (המשימה – לצאת לדייט!) כי  המציאות עולה על כל דימיון.

TAKE 1

נרגשת. דייט ראשון. הכרנו, דיברנו בצ'אט, שלחנו אס-אמ-אסים.
לעצמי אמרתי כמה שעות לפני: רגע….הרי קבענו להיום, אבל לא ממש דיברנו. לא יצא. התקשרתי אליו כמה פעמים, וניתק. כתב שאין קליטה. אבל אין לי מה לדאוג. הכל בסדר. היום נפגשים.
בבית הקפה הוא שואל אותי אם הוא נראה כמו בתמונה. לא ידעתי מה לומר. אכן נראה כמו. רק חמש שנים יותר.
פתח את הפה. דיבר. פתחתי את הפה, פיהקתי.
ניסיתי לומר שאני חייבת ללכת לישון מוקדם. שקבעתי משהו. שיש לי עוד המון מטלות.
לא עזר. בסוף ביקשתי חשבון.
וחברה שלי אמרה: "באיזה קטע לא דיברת איתו בטלפון? מעכשיו את לא נפגשת לפני שדיברת!!"
אם היינו מדברים, סביר להניח שאחרי כמה דקות היינו ממצים את כל נושאי השיחה המשותפים (נתניהו ואנשים עם שיער חום) וחוסכים פגישה.

גילוי נאות

למעלה בפרטים המזהים הוא בן 37. לפי התמונות, משהו לא נראה הגיוני. פותחת את הכרטיס:
היי בנות. נראה טוב. אוהב את החיים. אם את אוהבת תכתבי לי. גילוי נאות: 42 🙂
הסמיילי – במקור.

הבחור הגמיש

כתב על עצמו שהוא גמיש ורגיש ונגיש ופנוי לאהבה. למרות שפנה אליי באחד מהניסוחים הרשמיים של האתר: "אהבתי את הדימיון בינינו – החלטנו שכדאי שניפגש", זכרתי שהוא גמיש ורגיש.
שאל אם אני רוצה לקפוץ. אמרתי שבקפיצה אף פעם לא הייתי יותר מידי טובה ובכלל לקפוץ זה לא מתאים למבנה הגוף שלי.
אמרתי שאני יוצאת למסיבה, שאל אם אני רוצה לבוא אחרי. ואם יש לי איפה לישון. הסברתי שאני לא מחפשת מישהו לישון אצלו ופשוט נקבע שעה. "עשר-עשר וחצי, זה בסדר?" שאלתי.
"עשר זה מעולה אבל עשר וחצי זה מאוחר מידי" ענה לי הגמיש. כהתקשרתי ברבע לעשר כבר היה מאוחר לו.

ילדים? אין

נשמע חמוד. היה הרבה על מה לדבר.
"יש לך המון תמונות בפייסבוק. לא היה לך מקום באלבומים בבית?"  שאל. אמר שאני נראיתי לו גבוהה בתמונות.

–תלוי על איזה תמונות אתה מסתכל. אם זה מהמזרח, אולי זה רק נראה, כי כולם שם נמוכים. עניתי.

 

 
-אה, אז את רק בהודו גבוהה? בישראל לא?
-אני 1.73. ואתה?
-גם.
כשנפגשנו הבנתי שכשאומרים לי "גם" כדאי שאשאל גם כמה. ביום טוב הבחור הגיע לי לקו התחתון של החזייה.
האייפון שלו על השולחן. תמונה ענקית של ילדה מקסימה, עם צמות וקוקיות ורודות.
-זו הבת שלך?
-נכון שהיא מדהימה?
-היא מקסימה. אבל למה אמרת שאין לך ילדים?
-לא שאלת.
לא שאכפת לי – כבר יצאתי והתאהבתי בגברים נמוכים עם 10 ילדים. רק שלא יסובבו אותי בכחש. אבל היי! חשבתי שבשביל זה ממלאים פרטים באתר היכרויות.

מדינת תל-אביב

מוזר שיש מדינה קטנה שכל מה שמגדיר אותך בה זה המרחק שלך מתל אביב.
אהבתי את הבחור שפניתי אליו, וענה לי מיד: "את מקסימה, והייתי רוצה להכיר אותך אבל אין לי אוטו. לא יוצא מתל אביב" כל הכבוד על הכנות.
טל שואל איפה אני גרה. כשאני נותנת לו את הטלפון הוא מתקשר ושואל אם אני באה לים.
כשאני אומרת לו איפה אני גרה ומזמינה אותו לבוא לחוף שלי הוא מהסס. מה? זה רחוק….הייתי בטוח שאת גרה לידי.
עוד אחד שלא קרא את האותיות הגדולות. אחרי זה הוא יספר שלא אכפת לו בכלל לנסוע מרחקים.
-משלמים לי דלק מהעבודה.
אז מה את אומרת שניפגש איפשהו באמצע הדרך?
הוא באמת התכוון לאמצע הדרך. יש כזה מרכז קניות.
פעם אחת לא עניתי, ואז הוא כתב. צר לי שמחקתי את ההודעה המהממת ממנו שהכילה מילים כגון: ילדה קטנה,משחקים, נעלמת, כל טוב לך.

תהיות לסיום

גברים מספרים לי בחיוך נוסטלגי על אהבה גדולה. כשזה התחיל – הם ישר ידעו שזה זה. ויום אחרי זה כבר הביאו מברשת שיניים ונשארו. עד שזה נגמר.
מה אני אומרת? כל ההתחלות קשות. צריך להשקיע, לתת זמן, להכיר. לא יכול להיות שברגע אחד הכל פשוט מתחיל והדברים קורים מעצמו.
מה לגבי נגמר טוב? זה אוקסימורון.אם זה היה כל כך טוב – זה לא היה נגמר.