שפילפוגל שפילפוגל/ מתן חרמוני

יש מולנו גבר שהפך לאשה, שזכתה בטוב שבכל העולמות, יש לה גוף של אשה ומחשבות של גבר, וכך ללא חוקי מוסר שונים ומשונים יהודית חוגגת את גופה החדש.

 

 שפילפוגל

שפילפוגל שפילפוגל/ מתן חרמוני

"פנטזיה של חנון" פסקה חברתי הטובה, עוד לפני שהיא בכלל קראה, הספיקו לה התיאורים שהשתמשתי בהם כדי לנסות ולהסביר את הספר הלא פחות ממדהים הזה.

"זה לא רומן מפתח" הצהיר מתן חרמוני בראיון שפורסם עמו, מצד שני הוא גם אמר שזה "מדברים ששמעתי".  ובכל מקרה בתור מי ששוטטה במשך שלוש שנים במבוך המסדרונות של הקומה הרביעית בבניין גילמן, הרומן הזה דווקא נשמע לגמרי הגיוני, שלא לומר כתיאור מדויק למדי  של מציאות שלגמרי קרתה שם במסדרונות,  אם כי אני מודה שמעולם לא יצא לי לראות שני פרופסורים ערומים עומדים אחד מול השנייה באמצע המסדרון כשהם ממשיכים את המריבה העזה בניהם, זו שהתחילה עוד כששניהם היו לחלוטין לבושים.

העלילה של "שפילפוגל שפילפוגל" מספרת על ד"ר יהודית רדלר, ועל קורותיה במחלקה לספרות בעת שהפכה להיות אשה. יהודית הייתה רוב ימיה גבר בשם יהושוע, והנה בוקר אחד היא מתעוררת אשה. כיון שבדיוק היא נמצאת בשלב משמעותי בחייה כאשת ספרות באונ' ואלו הימים האחרונים שבהם הדוקטורט שאותו כתבה אמור להפוך לספר שעומד לצאת לאור, ולהאיר את עיני העולם בעניין חייו של המשכיל אהרון יהודה לייב הורביץ, אין לה ממש זמן להתעכב על זוטות כמו הפיכתה לאשה, היא חייבת לטפל בעניין הזה של הספר שרגע לפני ירידתו לדפוס צצו להם כל מיני עיכובים.

הרומן "שפילפוגל שפילפוגל" עצמו נפתח בתיאור דקדקני ססגוני ומרהיב של יחסי המין בין ד"ר יהודית רדלר לתלמיד המחקר השוויצרי לונגינוס, בקומה השלישית בבית המלון בזמן שחבורה שכללה מספר פרופסורים ודוקטורנטים לספרות, הרוו את צימאונם בבר שליד הבריכה, לאחר יום עמוס בהרצאות ובמפגשים אקדמאיים  של כנס ספרותי.

קירות בית המלון היו מסתבר דקים במיוחד וקריאתה שניתן היה לשמוע בה מגוון רחב של נעימות דיבור שנעו בין תחינה לפקודה  של הד"ר רדלר לתלמיד המחקר השוויצרי לונגינוס כללה משפט אחד קצר וברור "זיין אותי. זיין אותי כבר, עכשיו, חזק". לשמחתנו הרומן כולו מסופר דרך נקודת התצפית של מי שהיה בן זוגה של ד"ר רדלר, וכך אנו זוכים לשמוע בפרוט על "כף היד שהונחה על עצם הערווה" ועל "שפתיים שנדדו מטבור הבטן מטה" ועוד ועוד תיאורים שלולא היו ממוקמים בספר המסוים הזה היה אפשר לרגע קצר להתבלבל שאולי בלי כוונה היגענו לאיזה אתר שתכניו הם פורנוגרפיה להמונים.

אכן "שפילפוגל שפילפוגל" רווי ועמוס בתיאורים של משגלים, נדמה שכל מה שקורה שם במחלקה לספרות, החיות של המחלקה הזו, החיוניות, ההווי, המשמעות הכמוסה, הגרעין המפרה שבתוכה, הכול קשור לדבר אחד קטן וטוב – או גדול וטוב –  ובכל מקרה לדבר אחד שניתן להכלילו תחת השם הכולל: מיניות.  כן כן הסקס שם הוא מטבע עובר לסוחר. או לפחות הוא משהו שעושים אותו והרבה. לא ניסיתי, כי לא הייתי בטוחה שתהיה לזה משמעות, אולם אין ספק שאם נשרטט קווים דמיוניים של מי היה עם מי?  מי הייתה עם מי?  ומתי? נוכל מן הסתם לקבל את ערש הספרות העברית בזמן נתון.

ד"ר יהודית רדלר למרות היותה טרודה עד בלי די בספר המתעכב, אינה יכולה לעצור את מה שהטבע עושה, ולמרות שמי שמביט מהחוץ – כלומר אנחנו הקוראים, אנו די בטוחים או כך לפחות נרמז לנו, שיש קשר בין הפיכתה של הד"ר לנקבה ואי היותה זכר, לבין העיכוב בזמן יציאת הספר ובין השכר שפתאום התכווץ, הרי שיהודית עצמה, גיבורת הרומן המפעים הזה, עסוקה בעיקר בחקירת מִינִיּוּתה שלה. לא לעיתים קרובות יש מולנו גבר שהופך לאשה, ויהודית חוגגת את היותה אשה.  היא הרי זכתה  בטוב שבכל העולמות, יש לה גוף של אשה ומחשבות של גבר, וכך ללא שום עיכובים או מעצורים או חוקי מוסר שונים ומשונים יהודית חוגגת לה את גופה החדש שהיא קיבלה כך פתאום באמצע החיים.

אם למישהו נדמה שהרומן הזה יכול היה אף להיקרא בשם "זיוניה של ד"ר רדלר" אז לא – לא כך הוא. מעשי ההזדווגויות שבספר אומנם משמעותיים ובעלי נפח רב, ואף מסקרנים מאוד ומרחיבים את הנפש, ומשמחי לבב. אולם אל לנו להתבלבל, העיקר כמו תמיד הוא הכוח. העוצמה. הכסף.  אנו מתוודעים בין שאר הדמויות אף לפרופסור ססובר – ראש החוג לספרות. מסתבר שקווי האופי של העומדים בראש החוג המדובר מזכירים לא מעט את קווי האופי של העומדים בראש ארגונים אפלים, אין לי מושג אם כך זה במציאות אולם מהספרים שקראתי ומהסרטים שראיתי נדמה שרב הדמיון, כולם רוצים הרבה עוצמה והרבה כסף. וכל הדרכים כשרות, או לפחות כמעט כולם.

משאת הנפש של המספר שלנו היא הקביעות, משאת נפשם של כל אותם אנשי אקדמיה היא הקביעות, הקביעות היא ההבדל בין להיות או לא להיות, בין לחיות על כל המשמעותיות של המלה לחיות – לחיות ולהרגיש את החיים, לחיות בשפע, בחיות מתפרצת, בסיפוק "פרסם או העלם, לא הייתה עוד רק סיסמה נבובה. זה היה מוטו בחיי החברים. זו הייתה גליוטינה. ….. ואם בעל משרה מחזיק במשרתו ומחזיק בה בלי לקבל קביעות, סופו כבר ידוע………והקרדום הזה היה מונף מעל ראשיהם של כל המרצים שזה עתה קיבלו את התקן, המשרה התקנית, אבל עדין לא קיבלו את מעמד הקביעות" ובעצם הרומן הזה לא פחות ואפילו יותר משהוא מדבר על חייו של ד"ר יהושוע רדלר כאשה, הוא מדבר על החיים באקדמיה, על החיים בחוג לספרות באקדמיה, מיותר מן הסתם לנסות ולנחש באיזו אוניברסיטה מדובר, סביר שכל החוגים דומים אחד לשני ומה שבטוח הוא שלגמרי עושים שם חיים – התחושה היא שהקיום בתוך עולם האקדמיה הוא קיום מקביל לחיים האפרוריים שמחוץ לה, חיים באקדמיה סובבים סביב מין ותרבות מין וספרות מין וחייהם של גיבורי תרבות יהודים אמריקנים – סופרים ומשוררים שכתבו באידיש והגרו לאמריקה וכעת כמאה ויותר שנים לאחר שנפטרו הם זוכים לעֶדְנָה, הרבה עֶדְנָה.

שפילפוגל עצמו הוא הרי אבינועם שפילפוגל, עוד אחד מאותם אנשי אקדמיה שהסתובבו שם במחלקה לספרות, אולם כדי לרדת לעומק היחסים, כדי להבין בעלה של מי הוא היה? ומאהבה של מי ?וכמה מוצלח הוא היה בתור בעל? ובתור מאהב? ובתור איש אקדמיה? בשביל לדעת את כל זה תצטרכו לקרוא את הרומן המרנין הזה, שכתוב עם טונות של הומור ונקרא בזריזות רבה ובהנאה ענקית, רומן שמומלץ לקרוא עם מאהב צמוד ליד –  לכל חשק שיצוץ. רוצו לקרוא.

 מו"ל: כתר ספרים, עורך: עודד וולקשטיין

Karen Agmon
ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. karen1@yaar.net https://www.facebook.com/karen.agmon