ספרה של מרים מצנר קינן עוסק במשבר אמצע החיים, הפוקד את רובנו סביב שנות הארבעים לחיינו.
היא משתפת על המשבר שהיא עצמה חוותה ואף מציינת שאנשים גדולים ואישים דגולים חוו אף הם משבר נפשי בסביבות גיל הארבעים לחייהם. ספרה עוסק בכך, שמשבר זה, עם כל הקושי הכרוך בו, פותח אפשרות עצומה של גדילה אישית.
אף שרוב ספרי הפסיכולוגיה מסתיימים בסוף גיל ההתבגרות, חוקרים מעטים לאורך השנים היו ערים לתופעה ולמאפייניה – בספר זה מפורטים ומזוקקים העקרונות אותם זיהו. הבנת המשבר שאנו עוברים, עברנו או צפויים לעבור, יש בה כדי להקל עלינו את התקופה הקשה ואף לאפשר לנו לצלוח אותה באופן בונה ומשמעותי יותר.
ב"שעת הצהריים של החיים" מתוארות תיאוריות שונות, המסבירות את ההתפתחות שחלה בנו בחיינו הבוגרים, תוך כדי בחינה כיצד נוצר המשבר ומה חשיבותו בהתפתחותנו.
יונג מחלק את החיים לשתי מחציות. "המחצית הראשונה של החיים" היא "בוקר החיים", והיא כוללת את תקופת הילדות, ההתבגרות והבגרות המוקדמת. כלומר מחצית החיים הראשונה היא בערך ארבעים השנים הראשונות לחיי אדם. |המחצית השנייה של החיים" היא "אחר הצהרים של החיים", והיא כוללת את תקופת הבגרות האמצעית, תקופת הבגרות המאוחרת וההזדקנות. בין שתי התקופות הללו, קיים חיץ, והוא נמצא בסביבות גיל הארבעים. חיץ זה הוא "זמן הצהרים של החיים", וכאן, לדבריו, מתרחשת תפנית.
תפנית זו היא הזדמנות לשינוי בסיסי של האישיות
לדעתו של יונג, למשבר המתרחש ב"זמן הצהרים" של חיינו, יש תפקיד חשוב; הוא מאפשר לנו לגדול. הגדילה מתאפשרת באמצעות שני תהליכים משמעותיים. תהליך אחד הוא תחושת המרי העשויה להתעורר. אנו רוצים למרוד באישים ובמוסדות שעד עכשיו קבלנו עלינו את מרותם. תחושת המרד הפנימית הזו הנובעת מביקורת שלנו כלפי אלה שבהם אנו מורדים מאפשרת לנו לצמצם את השפעתן החזקה עלינו.
תהליך אחר של הגדילה נובע מהתעוררותם של חלקים באישיותנו שלא נתנו להם ביטוי ומקום בחיינו, ועכשיו הם תובעים את שלהם. הסיבה לכך היא שכל החלטה שקיבלנו על עצמנו בתחילת חיינו הבוגרים הייתה, באופן טבעי, פרידה מנושאי חיים ומחלקי אישיות שעליהן ויתרנו, ושלהם לא נתנו כל אפשרות ביטוי.
"זמן הצהרים של החיים" הוא זמן של תיקון, משום שבאמצע החיים מתעוררים הכוחות והיכולות שהדחקנו, ומהם נמנענו בשנות בגרותנו הצעירה. ההזדמנות לתיקון מאפשרת לאישיותנו לגדול באמצעות גילוי היכולות שהדחקנו.
על פי יונג, תקופת אמצע החיים היא ההזדמנות להרחבת התודעה על ידי כך שתכנים לא מודעים הופכים מודעים. יתרה מזו, שינוי האישיות המתרחש במעבר אמצע החיים הוא שינוי בגישה הכללית של האדם אל עצמו ואל העולם.
חוקר אמריקאי בשם בורנשטיין מדגיש גם הוא את הפוטנציאל הדואלי כגורלי במיוחד דווקא באמצע החיים. הוא טובע את המונח בי- פוטנציאל או "פוטנציאל דואלי" כמאפיין את אמצע החיים, ולפיו אדם באמצע החיים אמור לבחור באחת משתי אפשרויות; האפשרות האחת היא לגדול ולהתפתח- החלטה המחייבת התמודדות קשה עם הפרידה מן העבר והכנה למשימות העתיד. האפשרות השנייה היא לא להתמודד- החלטה המובילה לסטגנציה, לתקיעות של אישיות האדם ולהידרדרות מהירה אל הזקנה.
לוינסון טוען שבכל תקופת גיל מוטלות עלינו משימות התפתחותיות. לדבריו, לקראת כל תקופת חיים יציבה עלינו להחליט החלטות קריטיות כדי ליצור לעצמנו מבנה חיים לתקופת החיים הזו, המתקרבת. עלינו לחזק את המבנה הזה על פי החלטותינו, עלינו להעשיר אותו ולדבוק במטרות שבתוכו.
בתקופות המעבר, זהו הזמן לבדוק את הדברים מחדש ולעשות "בדק בית". ההחלטות שהגענו אליהן בסוף תקופת המעבר כבר מסמנות את תחילת התקופה החדשה, ובאופן זה נוצרות חושה ברורה של מחזוריות החיים וכן תחושה של התקדמות.
גם שטיין, כמו יונג, טוען כי באמצע החיים מתרחש המעבר מזהות פסיכולוגית אחת לאחרת. העצמי עובר טרנספורמציה. אמצע החיים הוא הזמן שבמהלכו אנשים עוברים תפנית יסודית ביחסם אל החיים ואל העולם. לתפנית הזו, לדבריו, קיימת משמעות פסיכולוגית ודתית הרבה מעבר לממדים התוך- אישיים והחברתיים. אמצע החיים הוא משבר של הרוח. במשבר הזה העצמי הישן הולך לאיבוד, ומתהווה עצמי חדש.
בניגוד לשטיין, המכיר באפשרות של ה"מתנה" המופיעה לאדם בעקבות התמודדות עם משבר אמצע החיים שלו, ובניגוד ליונג המדבר על גדילה, הגשמה עצמית ותחושות של סיפוק במתעוררות בעקבות ההתמודדות עם משבר אמצע החיים, לוינסון אינו מבטיח דבר. הוא מודע מאוד למה שאדם מפסיד במעבר אמצע החיים, ואין הוא בטוח כלל וכלל אם אדם זוכה בו במשהו. לוינסון גם איננו מדבר על גדילה והתפתחות המביאות לתחושת סיפוק עצמי; הוא מתמקד בעיקר במבנה החיים של הפרט המשתנה מתקופה לתקופה, ובמקרה הטוב, לדבריו, האדם מרגיש שהוא מתקדם.
לסיכום, מעבר אמצע החיים מעיד כי מתרחשת התפתחות גם בחיים המבוגרים, והיא תלוית גיל. משבר אמצע החיים מכין אותנו לקראת המשך חיינו כאנשים חכמים ונבונים יותר. אבל התנאי לגדילה ולהתפתחות הוא התמודדות עם הקשיים האישיים של חשבון הנפש. עלינו לעבור את המנהרה החשוכה הזו של מעבר אמצע החיים עד סופה, עד שנראה את האור בקצה השני.
ברהוני טוענת שלהתמודדות עם תקופת אמצע החיים, התמודדות שהיא רוחנית ומוסרית עם עצמנו, יש חשיבות לא רק על חיי האדם כפרט, אלא גם על כלל האנושות ועל העולם שאנו חיים בו. האנשים החיים את המחצית השנייה של החיים שלהם, הם אלו הממלאים כיום את התפקידים הבכירים בחברה שאנו חיים בה והם קובעים מדיניות בתחומי חיינו השונים.
לכן, חשוב עבור החברה כולה שהם יעבירו את תקופת המעבר של אמצע חייהם כשהן עושים את חשבון הנפש שלהם המוביל לצמיחה ולגדילה.
לדעתי, מעניין לחקור ולבדוק, האם השינויים החלים בחברה כיום, כגון גיל נישואים מבוגר והבאת ילדים בגילאים הקרובים לאמצע החיים, משנים ו/ או דוחים את משבר אמצע החיים.
מוזמנים לכתוב את דעתכם בתגובות לפוסט.
מאחלת לכם קריאה מעניינת!
XOXO
אחת שיודעת 😉