שערי ואני

בחורה עם מחשב נייד

אני לא שמשון הגיבור, כן גילחתי את שערי וכוחי לא היה טמון בשערי. אני גם לא אחת מהמשתתפות במחזמר המפורסם "שיער" ואם כבר מדברים על נסיכות אני לא רפונזל – הנסיכה עם השיער הארוך אבל אולי אני כן נסיכה אחרת.

נסיכה שחלתה בסרטן השד, נסיכה שהתעסקה בשיער גם כשלא היה על ראשה, נסיכה שהבריאה ושערה צומח.

אז כן לאורך כל הדרך התעסקתי בשערי החל מהידיעה שאקבל כימותרפיה ושערי ינשור, התעסקות ובחירת פיאה שתראה הכי טבעי שאפשר, הדרך שעשיתי עד שהגעתי להחלטה להוריד את רעמת הפיאה ולהשאר עם שיער קצרצר גם כשלא אהבתי את המראה. והלמידה לאהוב את עצמי מחדש גם ללא שיער, גם שהשיער קופץ, לא מסתדר, מלא בסיכות או עם קוקו קטן. וההנאה לראות כיצד הוא גדל, לגלות שהוא גדל מהר (עד שאתה לא קרח אתה לא יודע מה קצב צמיחת שערך – עוד דבר שלמדתי) ולהראות כל חודש שונה ואחרת עד כדי כך שכל פעם מנסים לזהות אותי מחדש.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

כי היום התקדמתי עוד צעד קדימה, בקצב שלי… כקצב צמיחת שערי.

לפני מספר חודשים הועבר אליי מבחירה  המיזם "גמאני מוסרת פיאה" מיזם שהוקם לפני מספר שנים בקבוצת הפייסבוק "גמאני חליתי בסרטן השד" על ידי מספר בנות מדהימות.  הפיאות נמסרות על ידי בנות שהבריאו למען בנות חדשות הנמצאות בטיפולים.  במשך התקופה הזו הגיעו אליי מספר רב של בנות והאושר לראות אותן יוצאות ממני עם פיאה בשבילן, בשביל אמא שלהן או בשביל חברה היה עצום. המחיש לי כמה שיער נתפס בעיננו כחלק מהכוח שלנו – אז כן אנחנו שמשון הגיבור או בעצם שמשונה הגיבורה כי אצל חלקנו כוחנו טמון בשערנו.
אבל אני רוצה לגלות לכם סוד – הפיאה שלי לא עלתה לאתר, היתה עטופה בתוך שקית בד יפה, בתוך קופסא מעץ שאני אוהבת מוגנת ושמורה למען….השד יודע למען מה.
החשש, הפחד שאולי אזדקק לא שיחרר אותה ממני. וחיכיתי כמו הנסיך מהאגדות לנסיכה ששערה יתאים לשערי וראשה יתאים לפיאתי והיא תזכה בפיאה, שלא עשויה מזכוכית אבל עשויה משיער טבעי ועלתה במיטב כספי.

והיום יום שישי, הגיעה הנסיכה, חיפשה פיאה במאגר של הפיאות ולא מצאה מתאימה. ואני מהצד שומעת את עצמי אומרת "יש לי את הפיאה שלי רוצה למדוד" מוצאת את עצמי מדדה במעלה המדרגות, פותחת את הקופסא, מוציאה משקית הבד היפה ומושיטה לנסיכה. והנסיכה מודדת את הפיאה – והיא מתאימה לה כמו כפפה ליד בעצם יותר כמו ראש לפיאה.

והיא יושבת אצלי שעתיים ואנחנו מדברות, ואני משתפת אותה, וכל אותו זמן הפיאה על ראשה ונראית כל כך יפה.
והאושר לראות אותה יוצאת כמו נסיכה עם הפיאה להתחיל במלחמה שלה.

בסיום השיחה היא אמרה לי "את לא מבינה כמה עזרת לי, כמה טיפים נתת לי, כמה החכמתי, לא ידעתי כלום" והתשובה שלי אליה היתה "את לא מבינה שאת זו שעזרת לי, עזרת לי לעשות עוד צעד קדימה, עזרת לי לשחרר את הפיאה, להתנקות, להבין שאני כבר לא זקוקה לה"

ואני בקצב שלי עושה צעדים קטנים לפעמים גדולים , גאה בעצמי ונרגשת, לומדת להשאיר מאחור את המחלה, להפטר מסממנים שקשורים אליה, להתקדם קדימה בשבילי הבריאות

כי אני בריאה!!!!

 

1 2 3