שעון חול מתקתק בשקט

בחורה עם מחשב נייד

Zunderschwamm-Lifestyle

"בטח שאני רוצה לפגוש את מיכל! היא החברה הכי טובה שלי אבל אנחנו לא גרות באותה העיר"

"תראו אותו טס כל הזמן לחופשות ליוון, ככה זה כשעובדים בהייטק ואין ילדים…"

" אני אוהבת את העבודה שלי אבל היא קשה. איו מה לעשות."

"תחביבים?! למי יש זמן?! ראית את הלו"ז שלי?"

"אם רק הייתי מרוויח עוד כמה אלפים יותר כל חודש…"

תשמעו, הכל נכון.

אם היית מרוויח יותר אז אולי היית יכול לטוס יותר לחופשות ביוון ולא רק.

ואם לך לא היו ילדים היית יוצאת שבת בצהריים לפיקניק בירקון אחרי שהתעוררת ב11 בבוקר.

ואם היית עובדת בעבודת החלומות שלך או במקום שמעריכים אותך יותר, היית מסופקת וקמה בבוקר בחיוך לעבודה.

אולי אם היה לך לו"ז פחות תובעני היית הולכת סוף סוף לחוג ריקוד, לערב שירה, קוראת ספר בנחת על הספה או משחקת כדורסל.

וכרגע הנתונים שלך הם מה שהם ואתה לא רואה דרך לשנות אותם.

ואת מחכה שאולי בעוד שנה שנתיים במקרה הטוב תוכלי לעשות משהו בנידון…

יש רק בעיה קטנה.

החיים, הם מה שקורה כאן ועכשיו. הרי העבר כבר קרה והעתיד עוד לא הגיע, ההווה זה מה שאת או אתה חיים עכשיו. כולנו.

יש בעצם עוד בעיה.

לחכות עוד שנה שנתיים כדי לשנות משהו או להיכנע לנסיבות כנראה יוביל לחיים לא ממש מספקים בלשון המעטה.

זאת אומרת להווה לא מספק וכמובן לעבר לא מספק ולא ברור מה יהיה בעתיד.

יש גם בעיה שלישית.

החיים שלנו שאולים על זמן. כל יום שעובר לא חוזר וזאת לא סתם קלישאה. אני אוהבת להתלבש ולהתארגן בלוק שונה כל יום כדי להזכיר זאת לעצמי.

זאת אומרת אחרי שנולדנו כל יום שעובר אנחנו מתקרבים ל… נכון. סוף מעגל החיים.

החיים עובדים על שעון.

כשאנחנו עובדים, יוצאים להפסקת צהריים, צופים בטלוויזיה, ישנים וכו' אנחנו מודעים לזמן.

" איזה יופי סוף סוף אשן 8 שעות בלילה"

"אוי השעון המעורר בבוקר"

" נשארה לי רק שעה אחת לסוף המשמרת!"

" וואו כבר שעתיים אני צופה בסדרה הזאת,היא ממכרת"

" חצי שעה הפסקת צהריים זה קצר…"

אנחנו נותנים בחיי היום יום שלנו חשיבות מאוד גדולה לזמנים.

אבל כשמדובר בחיים שלנו עצמם ובהתנהלות החשובה שלנו באמת בהם, אנחנו חיים כאילו אנחנו נצחיים.

כאילו שלא יגיע יום שבו נחשוב על מה שעשינו והספקנו ועל מה שלא.

כאילו שהרגע הזה, השעה הזאת לא צריכים להיות הכי מדהימים שאפשר.

מבזבזים שעות על לעשות דברים שאנחנו לא באמת רוצים.

אבל החיים הם שעון.

הבעיה הרביעית היא שהם כנראה שעון חול. כי אנחנו לא שומעים תקתוק. אולי אחרת, היינו מתעוררים ותופסים את עצמינו בידיים.

אבל כאן אנחנו אפילו לא מודעים בשגרת היום יום שלנו לנזילות הזמן שלא מפסיק לתקתק לרגע גם אם לא שומעים תקתוק.

מה אם אפסיק לרחם על עצמי שאני לא נוסע לחופשה ליוון ואקח פשוט סוף שבוע מפנק בצפון הארץ?

מה אם אשיג עזרה לבית ולניקיון כדי לפנות זמן לשיעור פילאטיס וזומבה פעמיים בשבוע?

מה אם אבדוק מקורות פרנסה נוספים לפי הכישורים שלי שיעניקו לי יותר רווח כנגד הזמן שלי ?

מה אם אחקור ואלמד את עצמי כדי להכיר את הכישורים שלי?

גם אם הבעל והילדים כאן. גם אם הבוס במשרד יושב לי על הראש.

מה אם אקדיש רק שעה אחת, אחת בלבד בשבוע לפתח ולקדם משהו שחשוב לי מבחינה מקצועית או אישית?

ומה אם רק שעה נוספת בלבד בשבוע אעשה משהו שיהיה לי מממש כייף וישבור שגרה?

להיפגש עם החברה הכי טובה שלך ליום כייף סוף סוף בהחלט יכולה להיות אופציה נהדרת.

ומה אם בכלל סוף סוף אקח ברצינות את שעון החול המתקתק בשקט של החיים שלי ואחליט ללכת בעקבות מה שעושה לי טוב?

הרי החיים זה מה שקורה כאן ועכשיו.

לפני שיהיה מאוחר מדי…

איך עושים את זה?

המשך יבוא….

sasha30
אישה, שחקנית, כותבת ובלוגרית. שרה ולומדת לנגן. מאוהבת במוזיקה,במה,קולנוע וטיולים. אוהבת בעלי חיים,ספרים, סושי, חברות ולישון.