שני פנים לדון קישוט

בתאטרון גשר מוצג מחזה מקורי המבוסס על "דון קיחוטה" של סרוונטס. המחזה מעתיק את הדמויות אל הכלא ועוסק בשאלות של חרות ושיגעון. את ההצגה תוכלו לראות עם שני שחקנים ראשים שונים – האם בחירות אילו תורמות להצגה?

קיחוטה ופנסה יוצאים למתקפה

לדון קיחוטה של רועי חן בבימויו של יבגני אריה יש שני פנים – שני שחקנים שמשחקים בתפקיד הראשי. אריה, בהחלטה בימויית ואולי שיווקית מקורית, מציע לנו לראות את ההצגה פעמיים, בגילומם של שני שחקנים שונים – סשה דמידוב ודורון תבורי. כל אחד מהם מביא פרשנות משלו להצגה ולקהל מוצע לבחור בין שתי הפרשנויות. מאחר וראיתי רק את ההצגה בגילומו של דמידוב, קשה לי להכריע אם מדובר בתעלול שיווקי או בבחירה שאכן מוסיפה ערך לצופה.

קיחוטה ופנסה יוצאים למתקפה
קיחוטה ופנסה יוצאים למתקפה

המחזה "אני דון קיחוטה" מוסיף רובד נוסף לעלילה המקורית, העוסקת בעלילות האביר דון קיחוטה (או דון קישוט, כפי שהוא קרוי במקומותינו) שחי בעולם דמיוני בו הוא אביר שנלחם באויבים לאין ספור כדי לזכות באהבתה והערכתה של דולסינאה. סנצ'ו פנסה, נושא כליו הוא האחראי על השפיות ואיסוף השברים (אלכסנדר סנדרוביץ' אשר עושה בתפקיד מעולה). במחזה העלילה עוברת לבית הכלא – "דון קיחוטה" ו"סנצ'ו פנסה" הם שני אסירים החולקים תא אחד במשך שנים רבות, והפכו לסוג של זוג שמקיים יחסי אהבה, שנאה ותלות. האסיר קיחוטה הוא הספרן בבית הכלא, והוא מקריא לשותפו לתא שאינו יודע קרוא את עלילות הספר. בסוג של הזיה או חלום, הם יוצאים למסעות דון קישוטיים, המסופרת לנו באמצעות תפאורה מרהיבה שבונה סמיון פסטוך ודמויות נוספות שמלוות את האפיזודות השונות – הזונות, כבשים, אסירים וטחנות רוח. ביחד הם נמלטים ברוחם מן הכלא אל מחוזות הדמיון, שכן "האדם תמיד חופשי בתוך ראשו".

עדר הכבשים - תלבושות נהדרות של סטפניה גראורוגקייטה
עדר הכבשים – תלבושות נהדרות של סטפניה גראורוגקייטה

דון קיחוטה מקבל טיפול מיוחד אצל המאדאם.
דון קיחוטה מקבל טיפול מיוחד אצל "העלמות" בפונדק.

בחציה הראשון של ההצגה קיחוטה ופנסה הם אסירים אשר סובלים מידו הקשה של הסוהר. ממציאות הכלא הקשה הם בורחים אל הקריאה החוזרת ברומן "דון קיחוטה". גם בכלא מצליח פנסה להיות נושא כליו של קיחוטה, לשרת אותו ואפילו להכין לו מעדנים. כאשר מוצע לו להשתחרר מהכלא, הוא אבוד. הרצון לצאת לחופשי מתנגש עם החיים המסעירים שהוא חווה עם קיחוטה שלו. ובכל זאת הוא משתחרר בעקבות מאמציה של אשתו, ופותח בקריירה של אופה, מיומנות שרכש בכלא. גורלו של קיחוטה לא שפר עליו – ואולי כן? ללא נושא כליו הוא משתגע ומועבר לאשפוז בבית המשוגעים. שם מטפלת בו במסירות אחות, אשר מקווה שיום אחד יקום ממיטתו ויגלה כי היא דולסינאה שלו. אך קיחוטה ההוזה מעדיף את המסע על פני היעד. את הכיסופים על פני האהבה עצמה.

האסירים עומדים בקור בחצר הכלא כעונש מצד הסוהר
דמידוב וסנדררוביץ כאסירים העומדים בקור בחצר הכלא כעונש מצד הסוהר

ומיהו החופשי באמת? האם זהו הסוהר שמנהל מערכת יחסים קורקטית עם אשתו הקרה, האם זהו פנסה אשר פתח לו עסק, או האחות שהולכת כל ערב לביתה? או אולי קיחוטה, שמפליג בדמיונו לכל מקום שבו ירצה להיות? התשובה נותרת אצל הצופה בלבד.

קיחוטה והאחות שמטפלת בו בבית המשוגעים.
קיחוטה והאחות שמטפלת בו בבית המשוגעים.

זוהי הצגה סוחפת, עם רגעים נפלאים רבים, גם אם ארוכה קמעה.  הבחירה בכלא לדון בשאלת החופש עשויה להיות מתבקשת, אך ההצגה צולחת את האתגר בהצלחה. בעושר חזותי ומילולי אנו מלווים את גיבורי ההצגה ומצטערים שהם הולכים לדרכם.

"אני דון קיחוטה", תיאטרון גשר
מחזה: רועי חן
בימוי: יבגני אריה
תפאורה: סמיון פסטוך

ענבל כהן חמו
צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.