הדגים וראשיהם בכוננות מוגברת, עצי הרימון והדבורים מקשיחים עמדותיהם, הכותנה שומרת על צבעה המקורי, המגהץ מחמם מנועיו ליישור הקו – כולם מוכנים לשנה החדשה.
בארכיון, במרומי העננים, החטאים נערמים ומסתדרים על פי נושאים, המעשים הטובים מנפחים חזה על מנת להתבלט, האל וגבריאל מחליפים סוללות במחשבון ה Casio FX82 הישן והטוב שלהם ומרעננים עצמם בקורס EXCEL שנערך בשלוחה של אוניברסיטת לטביה, בצ'ק פוסט.
על פי המסורת ו/או האמונה, שם למעלה עושים קלקולציה ומחליטים. מי ממשיך איתנו לעונה הבאה ומי ימשיך לשיר, אבל בשקט. ממש בשקט.
בפריבילגיה לא רעה זכו שם המלאכים, שבתוקף כנפיהם לא מפסיקים לעשות רוח ומלבים את אש הגיהינום, מפחידים אותנו בעונשים שלאחר המוות ובדוכני שווארמה מסתובבים לבני אנוש שסרחו.
לא שגן העדן נשמע יותר טוב..אני מודה, לא הייתי שם. אבל זה נשמע קצת משעמם. כמו ספרייה מאובקת שאסור לנשום בה דרך אף סתום, כמו מגרש כדורגל שאסור לדרוך בו על הדשא או מספרה מרוצפת גיליונות "לאישה" שחסרים בהם עמודי ההורוסקופ.
לקראת המעבר מתש"משהו לתש"משהו ועוד שנה (תודו שאתם לא זוכרים..תשנ"ג? תש"רי?), הגלובוס הפרטי שלנו זוקף קומה ומסדר את צווארונו. מוודא שכל הכפתורים רכוסים, הגיע זמן הסיכומים.
חודש תשרי פוצח את העונה. הוא מתחיל בחג של יומיים, מיד אחריו צום פרומו גדליה, צום "המיטב" כיפור ולבסוף עבודת נגרות.
אין ספק שגיוון לא חסר. היהודים, שזה רובנו, לא חסכו במקוריות. יש מקום לכולם: ראש השנה לזללנים, יום כיפור לסגפנים, סוכות לחובבי "עשה זאת בעצמך" ושמחת תורה לאלו שתמיד שמחים לקרוא איזה ספר טוב.
יש גם תשליך וסיפור יונה והלוויתן (הגרסא המקורית לפינוקיו), הקפות ראשונות ואחרונות (אולי השנה ישבר שיא ה – Homerun), ארבעה מינים, פיתם של אתרוג (שוב התעסקות יהודית טיפוסית, אינסופית, בצ'ופצ'יקו של האחר) וערבה חבוטה כמעט בוכייה.
בשנים האחרונות, מעבר שנה (איך אומרים ההיפך מ"שנה אזרחית"? "שנה מילואית"?), הפך לעוד נקודה "משמעותית", שבה מכריזים על זמר השנה ובזה תם הטקס. קצת שכחנו שזהו זמן התבוננות עצמית וחשבונאות פשוטה.
זו גם עת שמחת התחדשות, שחר של יום חדש. אומנם מאוד סימבולי, אך כל נערה בת 16 יודעת שעבור סימבול, או מותג נחשב, אנחנו מתאמצים לא מעט.
אולי צריך לשווק מחדש את ראש השנה וחבר חגיו הנלווים? משרד פרסום ייצא בקמפיין: "הוא מגיע, בפעם הראשונה מזה שנה: ראש השנה!", שופרות יימכרו בתוך קופסאות קורנפלקס ויוקם אתר באינטרנט לחישוב תזרים החטאים מול המצוות. בנוסף, ירוענן הבלוג של הכהן הגדול וייכתבו ספרים על "1001 דרכים לצום ולהישאר שבעים".
אין כאן קריאה לחזרה למקורות ולנוסטלגיה או, השם ירחם, לעבר הדת. פשוט שיהיה קצת מושג מהי הסיבה לכל הטרראם הזה. כדי שבתוכניות הטריוויה עתירות הרייטינג ישאלו שאלות גם בתחום הזה ולא רק על מספר הקוביות הנערמות בבטנו של מייקל לואיס (אגב, האפשרויות הן: 1,5,6,8).
ובכן, שנה חדשה עומדת בדלת ומצלצלת בפעמון בנעימות. ניתן לה להיכנס, נמזוג לה מים קרים, נציע פת של עוגה ונקשיב לסיפור שהביאה עימה. אם מעניין הוא – נקשיב, ואם לא – נבליג..עד לשנה הבאה.
לסיום, קצת ריחות של התחדשות וציפייה:
הפרחים זוקפים קומה ומותחים עלי כותרתם לעבר השמש המתעתעת, הציפורים משחיזים תווים לזמריר של ערב יורד, תולעים מחוררים צורת לב בעלי התות, ילדים נעמדים על אצבעות רגליהם בכדי להגיע למקרר הגלידות, העורבים מחכים לנפילת האגוז, אימהות ממתינות לרכילות חמה ואבות כוססים את ציפורניהם בזמן ההארכה.
כולם ממתינים ומתרגשים, שנה טובה ומגשימת תקוות לכולנו.
