שמרו על מרחק של לפחות קנגרו בוגר אחד בין אחד לשני

הבהלה לקפה, מקסימום 12 בקבוקי יין ודובים בחלונות באוסטרליה בתקופת הקורונה

"זו בהחלט לא הזמנה פתוחה לקיים מסיבות בבתים מידי ערב" הדגיש אתמול סקוט מוריסון ראש ממשלת אוסטרליה, בהכריזו על הקלות בשלושה שלבים בנוגע לקורונה. בשלב הראשון, הילדים יחזרו לבתי הספר באופן מדורג בעוד כשבועיים והחל מהיום אפשר להפגש עם עד 5 חברים או קרובי משפחה.

יודע מנהיג נפש מתקהליו.

מוריסון מכיר היטב את האוסטרלים שדאגו להצטופף באלפים בחופי הים ולהתעטש זה על זה חופשי גם באמצע מרץ, כשבעולם כבר החלו לספור את המתים מהנגיף ובאוסטרליה המליצו על "ריחוק חברתי" (בתמונה חוף בונדיי רגע לפני שנסגר).

אבל מה שבאמת הכה את האוסטרלים בהלם, היתה ההחלטה לסגור את בתי הקפה ולבטל את ליגת הפוטבול האוסטרלי. המקרה הראשון של חולה קורונה אובחן ביבשת ב 25 לינואר אבל בתי הקפה, חדרי הכושר ובתי התפילה נסגרו רק ב 23 למרץ. בתי הקפה לא נסגרו לחלוטין, הם פשוט הפכו לקפה טייק אווי. והאוסטרלים, בעיקר במלבורן בירת הקפה של אוסטרליה, השתרכו בתורים ארוכים מול בתי הקפה שנערכו מבעוד מועד עם שילוט וסימוני רצפה מתאימים על מנת שהקונים ייכנסו אחד אחד, או יזמינו דרך החלון ויקבלו קפה לוהט מידיו של הבאריסטה, שנקרא לו בשם חיבה ווהאן. סטודנט מסין.

את ליגת הפוטבול סגרו בשיטת הסלאמי. תחילה נערכו משחקים ללא קהל. זו היתה חוויה משונה מאוד לצפות בשידור חי במשחק, שנערך באצטדיון MCG במלבורן המכיל 100,000 מקומות בלי נפש חיה על הטריבונות. אפשר היה לשמוע כל רחש שהשחקנים הוציאו מהפה. לא רחש מלבב מיינד יו.

את הפארקים, מאידך, המשיכו האוסטרלים לפקוד גם לאחר שגני השעשועים נסגרו. כדרכם, תמיד בתנועה- רצים, רוכבים על אופניים או צועדים ללא מגבלת מרחק. בשלב מסויים הוגבלה התנועה לאזור המגורים בלבד, אבל כפי שאמרה אחת מחברותיי לשוטרים שעצרו אותה קילומטרים רבים מביתה- "מבחינתי זה חלק מהשכונה". הם הניחו לה לנפשה כי איש לא הגדיר מה נכלל בהגדרה הזו.

גם כאן באוסטרליה, מסתבר, ההגבלות היו מאוחרות מידי ומבלבלות מידי. עד כדי כך איטיות שראש הממשלה סקוט מוריסון, הידוע כאן בכינוי המקוצר ScoMo, זכה לכינוי הגנאי Slow Mo על שום האיטיות וההססנות שבה טיפל בשתי המכות שנפלו על אוסטרליה בזו אחר זו- שריפות הענק ונגיף הקורונה. מוריסון זכה לקיתונות של זעם, בשל העובדה שאפשר ל2700 נוסעי הספינה "רובי פרינסס" שעגנה בסידני לרדת ממנה, מה שהוביל ככל בנראה להתפרצות שם. שיר קומי ביקורתי https://youtu.be/6nZQRt4BXr8 על היעדר המנהיגות באוסטרליה, זכה לעשרות אלפי צפיות ביוטיוב עם משפט המפתח "לפחות לרובי פרינסס היה קפטן" At least the Ruby Princess had a Captain” ". גם הממים לא אחרו לבוא, כמו זה שיצא מייד לאחר שידור של מוריסון לאומה שנתפס כגיבוב של הצהרות סותרות. אגב, שלטי החנייה במלבורן לא מאוד רחוקים מהתמונה גם בימים כתיקונם.

חוסר מנהיגות, כידוע, מייצר כאוס. גם כאן ביבשת השבעה והרגועה בדרך כלל נתפסו האזרחים לפאניקה. אוסטרליה היתה ממבשרי היסטריית נייר הטואלט והפסטה. אלה נעלמו לשבועות ארוכים מהחנויות ויצרו תורי ענק בסופרמרקטים והבאתם של שומרים חמושים (!) לשמור על מדפי נייר הטואלט. לא אשכח את הכריזה בסופר השכונתי, שבדרך כלל מדווחת על מבצעים, מבקשת בקולה הענוג לשמור על אנושיות ותרבותיות ולא לריב על מזון בסופר. זו היתה כריזה אפוקליפטית ממש. כאן לא שמעו על ריבים בקופות. זה לא הפריע לאוסטרלים לאגור כמויות מזון ואלכוהול מטורללות. אודה ולא אבוש, גם לנו יש אי אילו עשרות קופסאות שימורים חבויים באחד החדרים. רק אלוהים יודע מה ייעשה בהם בחודשים המעטים שנותרו לנו באוסטרליה. הגדיל לעשות מנהל בית הספר של נועם, שהופיע בוקר אחד על סף ביתינו עם חבילת ניירות טואלט, לאחר ששמע שאנחנו מתקשים למצוא כזו בשבועות האחרונים. עד עכשיו, לא ניתן עדיין למצא שמרים ברשתות השיווק וגם מדפי האלקטרוניקה נוקו ממקררים וממכשירי אפייה. גם כאן גילו שאין כמו קצת (או הרבה) פחמימות לשיכוח כאבי הבידוד החברתי.

מצב החירום התמשך ובכל מקום הפציעו שלטי מניעת התקהלות ווידוא מרחק חברתי. כדי להמחיש, השתמשו כאן בחלק מהמקומות בשילוט שהבהיר למקומיים בדיוק למה הכוונה. עבור אוסטרלי עירוני מצוי הדבר דומה לשילוט בתל אביב שישתמש בגמל בשביל אותה המחשה בדיוק. אממה- מגניב.

ובתוך כל זה החליטו כאן, כמו בישראל, שמה שחיוני יישאר פתוח. אלא שההגדרה של חיוני היתה אפעס מעט שונה. גני הילדים, למשל, נותרו פתוחים. אלוהים יודע מה ההיגיון שהוביל את קברניטי אוסטרליה ומומחיהם לפנדמיות לקבל את ההחלטה על כך שזאטוטים זבי חוטם, הנוהגים למרוח זה על זה ועל שלל המשחקים בגן את מה שחוטמם זב, ימשיכו לפקוד את הגנים ולחזור הביתה כדי להדביק את כלל יושבי ביתם, בעוד אחיהם הבוגרים מטפסים על הקירות ועל קצות העצבים של הוריהם בהיעדר בתי ספר. אבל כמו שאמרתי כבר בעבר No worries . העיקר שיש קפה.

ומה לגבי שופינג? או, טוב ששאלתם. במקבילה האוסטרלית והמהממת ל"הום סנטר" הלא היא רשת Bunnings גן העדן לחובבי ה"עשה זאת בעצמך" המשיכו האוסטרלים להצטייד במגוון חפצים שאפשרו להם להעביר את הסגר בעשייה. גם רשת הספורט דקטלון המשיכה לעבוד כרגיל כל התקופה, כי איך יעשו ספורט בלי איזה טייץ שווה? אלכוג'ל בכניסה ומקסמום של ארבעה אנשים בכל מעבר והכל טוב. קורונה או לא קורונה- גם אנחנו נזקקנו בדחיפות לדיבלים, לצמחי נענע ולכדורי פינג פונג בסופ"ש האחרון.

ומה עוד חיוני? חנויות אלכוהול. אין סוף חנויות המשקאות האלכוהוליים נותרו פתוחות כל תקופת הקורונה. אבל אל דאגה, כמות האלכוהול הוגבלה למקסימום 12 בקבוקי יין, 10 ליטר של יין מהחבית ולא יותר משני ליטר של משקאות חריפים בכל קנייה! וזה עוד לפני שדיברנו על בירה. אשאיר לכם להבין מה זה אומר על תרבות השתייה באוסטרליה בשגרה.

ומאיפה הכסף לקניות אתם שואלים? הרי גם פה הוצאו רבים לחל"ת והעצמאים חטפו מכה אנושה. ובכן, בכל זאת מדובר במדינה מתוקנת שבה הממשלה הכריזה כבר ב 12 למרץ על חבילת סיוע בסך מילארדי דולרים להצלת המשק. Job Keeper הוא דרכה של המדינה לאפשר לחברות לשמור על העובדים ולעובדים לשמור על מקום העבודה שלהם ובכך להציל את המשק מקריסה. כך המדינה משלמת 3,000 דולר אוסטרלי (שווה ערך של 70% מהשכר החציוני במשק) לחודש לכל עובד שנפגע מהקורונה, כולל לעצמאים, לעובדים בחלקיות משרה ולעובדים זמניים ובלבד שעבדו לפחות 12 חודשים אצל אותו מעסיק. עוד חוקים שנחקקו כדי להגן על המשק, הם חוק לאיסור הוצאת שוכרי דירות מהדירה עד חצי שנה מרגע חקיקת החוק גם אם לא שילמו שכר דירה ותקנה שמאפשרת למשוך את כספי הפנסייה, שבדרך כלל אינם נזילים עד גיל פנסיה, ללא שהיות וללא קנס.

אז בעוד הקיץ הלך ואזל באוסטרליה והבידוד החברתי היחסי הזדחל לנשמה, היטבנו את ליבנו ביין, בישלנו ואפינו משל היינו מינימום אהרוני, וניקינו וסידרנו משל היינו המנקים שלנו שמסתבר שמעולם לא ניקו מאחורי המיטות והספות. קצת לפני שציינו את יום הזיכרון ב Zoom, האוסטרלים ציינו את יום אנזאק לזכר חלליהם בעמידה עם נרות מחוץ לבתים ונגינה חרישית עם שחר. זה היה מחזה סוריאליסטי ומכמיר לב כאחד. נועם החל בשלב מסויים ללמוד מרחוק, כשהוא לבוש בבגדי ביה"ס. לולא שיעורי הבישול, שדרשו ממני להגיב בשלווה סטואית למראהו מנסה לחתוך בסכין קצבים ולבשל באש גלויה ( מי אמר אמא מגוננת?), הייתי מכתירה אותם כהצלחה מסחררת. בעיקר נהניתי לראות איך הוא עובר ממצב מנומנם עטוף שרעפי שינה ב8:28 לתלמיד פסאודו ממוקד שעונה בקול בוטח "בוקר טוב למורה פול" ב 8:30. המהפך גרסת הקורונה. הוא מצידו מתגעגע רק לכדורגל עם החברים ומצידו אפשר להמשיך ללמוד ככה עד קץ הדורות.

וכשכל זה כבר לא עזר- יצאנו לספור את הדובים והקשתות המצויירות בחלונות ובחצרות הבתים, יוזמה מקומית להנעמת הזמן לילדים שמטיילים ברחובות עם הוריהם המותשים, שהפכה במהרה לטרנד ולאייטם חדשותי ובמהרה מצאנו בתיבת הדואר ברושור לחיפש ומציאת דובים.

ברחובות אחרים הפכו השכנים את ימי הוצאת פחי הזבל לרחוב להזדמנות להתחפש ולהפגש, גם אם מרחוק, עם יתר תושבי השכונה. לפי התמונות עושה רושם שהם השתמשו במקסימום מכסת האלכוהול המותרת.