שמי לוסי בארטון / אליזבת סטראוט / ידיעות ספרים
לוסי מביטה לאחור על השבועות שבילתה בבית החולים. היא מתאוששת לאט ובייסורים מניתוח שעברה.
אמא שלה, שאיתה לא דיברה שנים, מגיעה לבקרה לחמישה ימים.
שיחות החולין שהן מנהלות מעלות אל פני השטח את המתח וגעגועיה של לוסי, שהשפיעו על חייה. זהו ספר על נטישת משפחתה המסוכסכת, תשוקתה להיות סופרת, נישואיה ואהבתה העזה לשתי בנותיה.
יש מין רוך ועדינות בסיפור של לוסי. קולה של לוסי אינו מלא מידי רגש, אלא הסיפור שלה מעורר את הרגש בתוכנו.
יחסי אם – בת שונים אצל כל אחת, היות ודברים מהעבר מופיעים ומשפיעים עלינו בדרכים רבות. ילדים רבים חווים ילדות מאתגרת. ילדות תחת הורים שהיו שיפוטיים, ביקורתיים ומשפילים. לעתים קרובות ילדים בוגרים מרוחקים רגשית מהוריהם. חלק מהילדים הבוגרים האלה אף פעם לא עושים שלום עם ההיסטוריה שלהם.
יש כאן רגעים נוקבים רבים כל כך, בספר הקצר הזה.
השיחות בין האם לבתה אינן מתמקדות במה שקרה ביניהן, אלא על נישואים של אנשים אחרים ששתיהן מכירות.
סטראוט לוקחת את הסיפור הפשוט הזה, שנכתב כמו זיכרונות או יומן, ומציגה במין הבזקים מהירים של סיפורים מהעבר וההווה. מצאתי זאת כשונה ומעניין.
לי וללוסי בארטון אין הרבה במשותף, אך סטראוט השכילה לחבר אותי,הקוראת, לחייה ולחייהם של אחרים.
לוסי היא סופרת.
היא חולקת איתנו זיכרונות רבים ללא סדר כרונולוגי. מה שבולט וניתן להרגיש את התשוקה שלה ואת גאוותה כאשר היא חולקת את המסע שלה, התהליך שלה להיות סופרת.
רומן יוצא דופן.
ממליצה בחום!
