שמונה-עשרה מלקות/אסף גברון

"… ובמיוחד, כשחיכית לה, כשאהבת ממרחק, וזכית בה שוב. את מעריכה כל רגע שלה. את מבינה שהחיים חזקים מהאהבה. אבל הרגעים שבהם האהבה בוהקת – עבורם אנו חיים." (עמ' 18).

איתן אינוך, בן 44 ורבע, נהג מונית. איתן המכונה "תנין" בעקבות כך ששרד 3 פיגועים בשבוע אחד גורלי לפני 11 שנה.
בזמנו הפנוי הוא מתאמן באיגרוף בדיזינגוף סנטר בקומת המרתף.
הוא גרוש מד'וצי, ויש לו ילדה בשם נוגה בת ה-6.
חמש שנים קודם הוא פתח משרד חקירות עם חבר – בר. המשרד נסגר לאחר פחות משנה.

לוטה פרל, זקנה שהוא אוסף מבית האבות בהרצליה לכיוון בית קברות טרומפלדור מספרת לו על חשדותיה על מה שקרה לאהוב ליבה מהעבר, אדוארד או'לירי, ומבקשת את עזרתו.
לוטה שמעה עליו, וגם רצתה לדעת עליו הכל, כולל מה מקור השם לכינוי "התנין".
לוטה מספרת לו על העבר שלה בימי סוף המנדט הבריטי, בה היא ורות הכירו בספינת מלחמה בנמל חיפה 2 קצינים, שהפכו להיות אהובים שלהם. לוטה מספרת לאיתן על מה שקרה בתקופה ההיא, ולמה היא חושדת שאהוב ליבה אדוארד נרצח והיא חושבת שהיא הבאה בתור, ולכן היא מבקשת את עזרתו.
כל יום הוא אוסף אותה מבית האבות לבית הקברות, אך יום אחד, לוטה לא מחכה לו והוא לא יודע מה קרה, עד אשר מתגלית גופה בחדרה בבית האבות.
איתן מערב את חברו בר, מספר לו מה שקרה ועל זה שיש 2 רציחות, ביניהם גם לוטה, הנוסעת שלו במשך כל אותם 3 שבועות שבהם הוא אסף אותה כל יום.
החקירה מתחילה ובר ואיתן הופכים ומחפשים תחת כל אבן בדרכם ומגלים שהגופה בחדר זאת בכלל לא לוטה. איפה לוטה? מי זאת הגופה שהייתה בחדרה ולמה?

מסע בזמן לעבר בו מתגלים יותר פרטים על מה שקרה בתקופה האלימה בסוף ימי המנדט הבריטי, אשר כלל עונש של 18 מלקות ובין היתר עונש מוות על חברי המחתרות אשר נתפסו על ידי הבריטים.

אהבתי את הקטעים בהם איתן מסביר לנוסעים מה ההיסטוריה של שמות הרחובות.
אני אוהבת ספרים שקשורים להיסטוריה של מדינת ישראל, ועוד יותר על חקירות רצח.
לא רציתי שהספר ייגמר לי מהר, נהניתי מאוד לקרוא את הספר.

אהבתי מאוד, ברור שממליצה.

"… שלושה נאשמים נידונו לתלייה, אחד זוכה, והחמישי, קטין בן שש-עשרה, הבנימין שבחבורה, ששמו היה במקרה בנימין, נשפט לשמונה-עשרה שנים בכלא ושמונה-עשרה מלקות." (עמ' 107).