"שלמות לגבר" – קאמבק של עוגה מה-80

gulleats

בוליון דליל עם עוף מכובס, "דג בפרווה",  גפילטע פיש, מקרוני פה-פלוצקי (כן, כך במקור), דייסת סולת, דייסת שיבולת שועל וכוסמת. דג קצוץ עם ביצה, ביצים ממולאות בחלמון עם פטריות ומיונז, וקציצות דג לבנות בלי רוטב. סלט אוליבייה, סלט וניגרט ורגל קרושה.
לא, אלה אינם שמות של שיטות של עינויים שהמציאו סטאלין או המשטרה הסובייטית החשאית. אלה הם שמות המאכלים שגדלתי עליהם בתור ילד בלרוסי שמנמן ולבנבן. אני זוכר מטבח דל וטפל. התבלין היחיד שהכרתי – חוץ משום, היה שמיר. הוא הגיע מובנה בכל הסלטים, ביחד עם השום, ועם נהרות של מיונז.
לא הייתי ילד מפונק, אכלתי הכל. כל מה שנתנו לי. אבל – ניתקתי את חוש הטעם. טריק הישרדותי שכזה. אכלתי כי זה מה שנדרש ממני, לא בגלל שזה היה טעים או כיף.

fast forward לבגרות >> החסך מהנאה באכילה הצמיח אצלי אובססיה לאוכל. הוא בראש סדר העדיפויות, מכתיב את סדר היום, הכל סובב סביבו והיחס שלי כלפיו מורכב מאוד. אסביר:
מכיוון שאני יכול פשוט לנתק את חוש הטעם, אני יכול לאכול הכל. אין משהו שלא הייתי מכניס לפה. הכל הולך, תולעים וצרצרים. ג'וקים, עקרבים וחלזונות – טעמתי את כולם. היו הפתעות טובות (תולעים עם קצת מלח ורוטב סויה זה טעים!) וגם כאלה שפחות.
האוכל הוא כמו חבר שאני נהנה מאוד מחברתו, ורוצה לבלות איתו כמה שיותר – כי הוא כיפי, מפתיע ומתגמל. אבל לעיתים הוא חבר גרוע, כפוי טובה וחמדן. חבר שיש לצרוך במינונים מוגבלים – אחרת הוא ישאב ממכם את כל מה שעמלתם עליו בלי למצמץ ולא יבקש סליחה. ושלום לקוביות בבטן.

היצר ההרפתקני שלי דוחף אותי לאכול הרבה במסעדות. לרוב אני בוחר מהתפריט את כל מה שנשמע מוזר ולא מוכר. אסקגרו? תביאו.. כן לניוקי עם מולים.  אוכל גרוזיני, ערבי, סודאני או טבעוני? לכאן בבקשה.

אבל, מכיוון שאין ארוחות חינם – אני מאוד מקפיד על משמעת אוכל ביומיום. אני אוכל כל שלוש שעות, שש ארוחות ביום. זה מה שמאפשר לי להגיע ליעדי הכושר המטורפים שלי. בלי תזונה נכונה אי אפשר להגיע לגוף הנחשק, לא משנה כמה תקרעי את עצמך על הליכון, או כמה משקל תרימי. מה הוא הגוף "הנחשק"? ואיך הופכים אותו לכזה? זה כבר נושא לפוסט נוסף.
ההרפתקנות יצרה אצלי בראש אנציקלופדיה של ריחות וטעמים, מקומות, מילים וצבעים, חלק מוכרים, לפעמים מוזרים אך מרגשים. אצלי בראש היא סתם מעלה עובש, לכן אני אשמח לחלוק אותה אתכן, אם תרצו.

…………………

אני עומד במטבח ובוחש בסיר. החדר מריח מסוכר מבושל וחלב. זהו ריח של "סגושצ'ונאיה מאלאקו" (ריבת חלב ברוסית) עבור עוגת יום ההולדת של אבא. אמא שלי, שלא אוהבת לבשל (אבל במפתיע – נהייתה טובה בזה בשנים האחרונות, סליחה אמא!!) – נתנה לי מתכון שהודפס על דף עם מכונת כתיבה אמיתית, מתישהו בשנות השמונים בברית המועצות. שמה של העוגה הוא "אידיאל מוז'ציני" – או, בתרגום חופשי מרוסית, "שלמות לגבר". לא ברור למה נתנו לה שם כזה, והאם היא חלק ממה שהרוסיות נדרשו לעשות באייטיז כדי לענג את בעליהן. אבל היא באמת סוג של שלמות מי שאוהב ריבת חלב ואגוזים. צריך להיות לה ריח מתוק של קרמל וטעם עשיר שמענג עם כל ביס.

העוגה היא הפתעה לאבא. הוא פינטז עליה לאורך כל שנות ה-90, ועד היום. הפעם האחרונה שאמא הכינה אותה הייתה ברוסיה. זהו ניסיון שני שלי, אחרי שפעם ראשונה עקבתי בדייקנות אחרי המתכון המקורי, ואיתו עשיתי ניסויים על החברים במשרד. שמעתי את ההערות שהיו ועשיתי שינויים קלים, ועכשיו היא צריכה להיות מושלמת.

………………

נ'ב – לשמחתי העוגה יצאה בדיוק איך שדמיינתי אותה בראשי ואני מרוצה. אח של אמא (הדוד סשה), המומחה שלנו למתוקים – אמר שהתעלתי על המתכון הברה"מי המקורי, ואחי – ממנו ביקשתי להיות כן ואכזרי כלפיי (אני אוהב ביקורת קשה! רק ככה לומדים), אמר שהוא לא היה מבדיל אותה מקינוח במסעדה או בחנות (חנות -כמחמאה).
ואבא כמובן הופתע והתרגש, אבל נדמה לי שיותר מהמחשבה וההשקעה – העוגה הייתה רק הדובדבן שבקצפת.

"שלמות"

ואם הגעתן עד לפה, אתן בטח רוצות את המתכון של עוגת "שלמות לגבר":

בצק: 1 כוס סוכר (רגיל או חום), 2 ביצים, 60 גרם אגוזי מלך קלופים מרוסקים בבלנדר, מעט מלח, 2 כפות דבש, כפית קוניאק, 2 כוסות קמח תופח.
קרם: 1 צנצנת של ריבת חלב (קנויה או ביתית), 200 גרם חמאה, 120 גרם אגוזי מלך קלופים ומרוסקים בבלנדר (60 גרם לקרם ועוד 60 גרם לקישוט העוגה).

1)  הכנת הבצק – מערבבים את הסוכר עם הביצים, מוסיפים תוך כדי, בהדרגה – את הקמח, מלח, דבש, קוניאק, ואגוזי המלך. 
2) אפייה – מחממים את התנור ל-180-200 מעלות, מחלקים את הבצק ל-4 חלקים, מורחים כל חלק בשכבה דקה על תבנית אפייה משומנת קלות, עם נייר אפייה. אופים כל שכבה כזאת בנפרד, במשך 7 דקות. הטיפול והפיזור של הבצק בתבנית נעשה באמצעות ידיים רטובות (אחרת נדבק לידיים). 
3) הכנת קרם – מערבבים את ריבת החלב עם החמאה ואגוזי המלך.
4) הרכבת העוגה – מרכיבים את העוגה מהשכבות האפויות. בין כל שכבה מורחים שכבה נדיבה של קרם. אם השכבות האפויות יבשות מידי לטעמכם, ניתן להספיג קלות כל שכבה עם קוניאק, לפני הנחת הקרם (אני ממילץ שכן!). על השכבה האחרונה מורחים קרם ומפזרים את יתרת האגוזים המרוסקים, ומכניסים למקרר לפחות לשעתיים שלוש. הכי טעים יהיה למחרת!

עיצוב גרפי: יריב אפשטין. www.yarive.com

מתכון