שלח לי מלאך

בחורה עם מחשב נייד

כמה פעמים נתקלתם בחייכם באנשים שאיך להגיד, הם סוג של המלאך השומר עליכם? לא, ואל תגידו לי, ברור, בעלי, אשתי, הילדים שלי, אמא שלי, זה בנאלי מידי. באמת באמת, מלאך ששומר עליכם, מציל אתכם. אז זהו, שלי יש אחד כזה, או יותר נכון, אחת כזאת. מלאכית ששומרת עלי, מנחה אותי, עוזרת לי.

בדרך כלל, אני דופק עכשיו איזה קטע דרמתי כזה שיגרום לכם להמשיך לקרוא והאמת היא גם שיש לי סצנה כזאת בראש אבל הפעם, אני מגוון, אתחיל ישר את הסיפור, סבבה?

אז אני אקרא למלאך שלי גבריאלה (גבריאל? המלאך? מעולה! חוץ מזה שהתאהבתי בדמות של גבריאלה מהספר "מלכת היופי של ירושלים"). אז את גבריאלה הכרתי בפעילות מחאתית כנגד עוולה בבית הספר של הגדולה שלי (שהוא גם בית הספר של הגדולה שלה). בכלל גבריאלה, היא חיה חברתית בכל רמ"ח אבריה. אין איזו פעילות הומניטרית, התנדבות למען מישהו, או מחאה חברתית שלא תמצאו אותה שם, נוקטת עמדה, מרימה קולה. כזאת היא. הכרתי אותה אז, לפני כמה שנים, עוד כשהייתי במסלול השקט, הרגוע, העוור. דרך אגב, המחאה ההיא? התרסקה לנו בפנים, אבל אם שמעתם במקרה על מחאת הסרדינים אז כנראה שאתם יודעים שהמחאה מתקמבקת. טוב גלשתי קצת. גבריאלה. נשארנו בקשר די מינימלי מאז, שלום שלום כשנפגשים באיזה אירוע בית ספרי או ככה סתם במקרה ברחוב. בשנה הקריטית, כשהכל כבר התפרק לחתיכות, מצאתי את עצמי מתעסק המון בפעילות במסגרות של הילדים. (את האמת, התעסקתי בזה גם לפני כן אבל מרגיש לי כאילו הייתי פעיל אפילו יותר). פאק, אפילו הייתי מר מערוך בהצגה בגן של הקטן. חנוכה? ברור חנוכה!. בקיצור, אז קמה לה קבוצה, איזו שלוחה במסגרת ועד ההורים הבית ספרי, שמטרתה היתה לנסות להסביר לזאטוטים את תופעת הבריונות ברשת. מה שנקרא, שמור על עצמך באינטרנט, ברשתות החברתיות בקבוצות הווטסאפ,, בעולם הפרוע שבהם חיים ילדינו. את האמת? ממש ממש מפחיד. ומי ניהל את הקבוצה? גבריאלה! כמובן. המלאך השומר שלי. אז היינו קצת יותר בקשר, נפגשנו כמה פעמים במסגרת הקבוצה.

והנה זה מגיע …. הרגע הדרמטי שחסכתי מכם בהתחלה. (לא באמת חשבתם שאוותר עליו, נכון?)

התקופה: פברואר 2014, הגירושים כבר ענין סגור אבל אפ'חד עוד לא יודע. וזה אומר שאני מסתובב עם כל תחושות האימה של מה יהיה ומה אני אעשה ואיך אני אסתדר. לבד.

השעה: תשע, עשר בערב.

המקום: שוב אני משוטט ברחובות (עם אותו קפוצ'ון אדום) מה חשבתם? שסיימתי לחשב את המסלול מחדש, אז? חחחח, נראה לכם? עד היום אני עוד עובד על זה!

אה, ועוד פרט חשוב ששכחתי לציין, גבריאלה היא גברת גרושה + שניים, מוכר?

"תגידי", אני שולח לה בווטסאפ,, "את פנויה לדבר?". ברור, תן לי כמה דקות ואני מתקשרת.

לא, לא לא, זה לא לטלפון.

טוב יאללה, אז בוא. (טוב כבר הכרתי את הדירה שלה מהפגישות של הקבוצה).

אז הגעתי, סיפרתי לה הכל. פרקתי. התפרקתי. והיא, המלאך שלי, לא זוכר מה היא עשתה או אמרה (טוב נו, בטח עשתה לי קפה) אבל מה זה חשוב? היא היתה שם כשהייתי צריך אותה. יכלה בקלות להגיד, אני עסוקה, או, לא בא לי בטוב עכשיו, או הילדים ישנים, או …. הבנתם כבר. אבל היא היתה שם בשבילי באחת התקופות הקשות של חיי.  וזה ממש לא נגמר שם. היא באמת יכלה להבין מה אני עובר, מול מה אני מתמודד, כל הפחדים, הכעסים, העלבונות, הכל היא הבינה. היא ידעה לייעץ, להנחות, לתת כתף, המלצה כשצריך. לפעמים אני חושב, וואי מה הייתי עושה בלעדיה? הייתי מסתדר, ברור, החיים היו כבר מובילים אותי, אבל השאלה, איך? לאן הייתי מגיע? איזה מזל שהיא היתה שם בשבילי, וממש לאורך כל הדרך. אפילו במחוות קטנות, מגניבות כאלה. סתם, יום אחד רציתי לנסוע ליפו לאיזה הופעה בנמל וממש לא רציתי לנסוע לבד. טלפון לגבריאלה, את באה? ברור, עוד 5 דקות תאסוף אותי. איזה כיף.

יפו - 01 יפו - 02

ומה היום? אחרי שעברתי איזה דבר או שניים. עדיין אני בקשר מעולה עם המלאך שלי, הרבה ווטסאפ, אפילו נפגשים מדי פעם, אני מבטיח פה רשמית מעל דפי הפוסט שתמיד תמיד אהיה בקשר עם המלאך שלי.

ועכשיו שיר ….

[youtube CYQ3WBi_n68 nolink]