שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי

ספר מקסים ונוגע ללב על חברות ארוכת שנים, על האירועים שמעצבים את חיינו, ועל זיכרונות שנחרתים בלב לתמיד

פלורנס ואלזי הן שתי חברות ילדות מעיירה קטנה באנגליה. שתיהן קשישות ומתגוררות באותו בית דיור מוגן. יש ביניהן קשר יפה, הן משלימות זו את זו. פלורנס חצופה ואומרת את כל אשר על ליבה, ואלזי מתונה ושקולה. פלורנס סובלת לעיתים מבלבול ואלזי מבינה אותה ללא מילים, ועוזרת לה. השגרה מופרת כאשר לבית האבות נכנס דייר חדש, גבריאל פרייס. פלורנס מזהה אותו מייד – בן העיירה שלה, שטבע שישים שנה קודם לכן, זמן קצר לאחר שביצע פשע נורא. הדייר החדש מציג את עצמו בשם רוני באטלר. הוא מרשים את הדיירים ואת אנשי הצוות. אף אחד, מלבד אלזי, לא מאמין לפלורנס המבולבלת כשהיא טוענת שהדייר החדש משתמש בזהות בדויה, ושהוא מנסה לשבש את חייה כדי להאיץ את העברתה למוסד לתשושי נפש.

פלורנס ואלזי מצליחות לרתום לעזרתן את ג'ק, דייר חלוש גוף אבל חד מחשבה, ויחד הם יוצאים למסע בלשי כדי לברר מיהו באמת גבריאל פרייס.

בצד התעלומה הבלשית נחשף סיפור נוגע ללב של חברות ארוכת שנים, ששרדה תהפוכות גורל ואסונות.

דמויות נוספות בספר הן סיימון השרת, מיס אמברוז המנהלת, מיסיס האנימן – אחת הדיירות,  ובנו של ג'ק.

הסיפור כתוב באופן שנון ומלא הומור, ויחד עם זאת מלא חמלה כלפי האנשים הלכאורה קטנים ובלתי חשובים שמאכלסים את בית האבות, הן דיירים קשישים והן אנשי צוות צעירים. גם לקשישים וגם לצעירים שאלות על תפקידם בעולם ועל  ייעודם, ולכולם משותפת השאיפה להשאיר חותם בעולם, להשפיע, ולחולל שינוי.

התרגום של שי סנדיק מבריק, ומצליח להעביר לעברית את ההומור ואת השנינות שבמקור. במהלך קריאת הספר תהיתי ביני ובין עצמי איך הצליח סנדיק לתרגם לעברית את שמות אחיותיה של אלזי, שראשי התיבות של שמותיהן יוצרים יחד מילה בעלת משמעות חשובה. מצאתי תשובה לכך בבלוג של הוצאת תמיר-סנדיק. שי סנדיק סיפר שם כיצד פתר את הבעיה בהתייעצות עם הסופרת.
עוד מצאתי בבלוג פוסט מרתק על עיצוב הכריכה.

לסיכום: ספר מלא קסם ונוגע ללב.

.
ronitdins@gmail.com

רונית דינצמן
סופרת ומאיירת, חובבת ספרות, אומנות, עיצוב ואדריכלות. כאן כותבת על ספרים, תערוכות, וכל מה שמעניין ומרחיב את הדעת ואת הלב. יש לי בלוג נוסף בסלונה, שעוסק בספרות ילדים ונוער: "לגדול עם ספרים".