שלום! רציתי לדעת איך שכונת שעריה? תודה

זהו פוסט על בני אדם רגילים וחופשיים. כאלה שאוהבים לעזור ומגיבים בטוקבקים לשאלות שעולות ברשת על מנת לייעץ, להמליץ או להביע דעה. לפעמים התגובות מבוססות ידע מעמיק ומדויק ולפעמים התגובות מבוססות על היסטוריה ארוכה של דעות קדומות.

 שעריה

הערב, כשפתחתי את עמוד הפייסבוק שלי ונברתי בפוסטים הרבים, צדה עיני פוסט מתוך קבוצה שנקראת "דירות מפה לאוזן, פ"ת" הפוסט בלט מאוד כיוון שהוא היה על רקע אדום עם שאלה קצרה ועניינית:
שלום! רציתי לדעת איך שכונת שעריה? תודה
מיד נזכרתי בבת דודה שלי שלמדה בשכונה הזו, כשהיתה ביסודי, לפני שלושים שנה. היא הגיע מאזור אחר בפתח תקווה שלא היה בו בית ספר יסודי ולכן שיבצו אותה לשם. בעבר חשבתי שאחרי כמה שנים בהם למדה בחברת ילדי השכונה, החלה בת דודתי האשכנזייה ממוצא פולני וייקי ללמוד לדבר בסלנג מיוחד שמאפיין את השכונה. כלומר, היא הפכה לוואחדה, וואחדה.
סיימתי לחשוב על בת דודתי האהובה שכבר מזמן אני לא בקשר איתה (מאוד מקובל אצלינו האשכנזים להיות בברוגז או לא לשמור על קשר עם בני משפחה).

ואז עברתי לתגובות של הפוסט. מספר התגובות לא מאפיין פוסט של אתר שמפרסם דירות. היו בו 69 תגובות. עכשיו זה כבר עלה ל 76, ועוד היד נטויה.

תגובת הפתיחה היא של גברת נחמדה שכתבה כך:
"שכונה בלי פוזה, מעורבת לגמרי הכל מהכל. לא יקרה במיוחד, ארנונה לא בשמיים".

מיד אחריה מגיעות התגובות שגרמו לי לצחוק.

"מזכיר את הפאבלות של ריו דה ז'נירו"
"חחחחחח"
"דקירות לפעמים"
"יריות…עכברים..גוקים…אבל בסך הכל נחמד"
"חוזרים בתשובה או יורדים לעולם הפשע…אלו שתי התוצאות של החיים בשכונה"
"תריחי בעיקר ריחות חילבה יוצאים מהבתים..הכל בהומור"

ואז באה התגובה של יפית:
"לא נראה ככה אחותי, איזה תגובות, אני גדלה פה מגיל אפס, אני באמת לא יודעת מה אנשים ממציאים יריות, רצח, ריחות."
"כמה התנשאות, אני גרה בשעריה, כמה בילבולי שכל חחח הייתי בכיתה מדעית. שרתתי בצבא ביחידה מובחרת ומדעית בחיל הכי נחשב. עובדת למחייתי מגדלת ילדים לא עושה סמים מי אתם יא מתנשאים? אין היום הפייס הגיע לשיא. באיזה קטע אתם מזלזלים בשכונה באנשים הטובים בעלי החסד שעוזרים אחד לשני שמשהו זקוק למשהו כולם נרתמים דודה שלי ישבה שבעה באם המושבות מניין השכנים לא רצו לעזור מניין 10 אנשים לתפילה."

ואחריה עוד תגובות מעודדות
"גדלתי פה והיתה לי ילדות מהממת!!שכונה טובה בסך הכל.
"הפכו אותנו לסימטה בהרלם!"

האמת היא שצחקתי מהתגובות ועוד צחקתי והתקפלתי מצחוק ועוד קצת צחקתי.
אבל, כשקראתי את הדברים של יפית הפסקתי. כאילו ששוטר עצר אותי. התחלתי להתבייש. נכנסה בי הגננת שבי. אמרתי לעצמי. מה קרה לך? לא היית מעולם בשעריה, לא הכרת מקרוב אף אדם שגר שם.
התגובות המצחיקות הללו מחריבות עולם, מורידות את ערך המקום, מרחיקות משם אנשים טובים.
צריך לעשות משהו כדי להרים את המקום הזה.
צריך שיבוא משהו ויעלה למקום הזה את הרייטינג.

אם במקום הזה גדלה ילדה כמו יפית שאוהבת ומעריכה את השכונה ואת האנשים שבה, אז זה מקום שמצמיח אנשים ערכיים מאוד.

הרגשתי שאני חייבת לחבק את היפית הזאת שנאבקת במתנשאים ומגנה על השכונה שלה, על הבית שלה.

בינתיים, התגובות ההרסניות המשיכו וממשיכות גם כעת.

"זה כמו שכונת התקווה של פתח תקווה"
"מלאה בקריוקי מכל הכיוונים, אם לא מפריע לך…"
ועוד ועוד…

לפעמים בן אדם צריך לחזור בתשובה, לא במובן הדתי של לשים כיפה על הראש ולהתחיל להתפלל, אלא, לחזור בתשובה במובן של לשים לב.

לשים לב לא להיגרר ולצחוק מדעות קדומות, סטיגמות, לשון הרע. כי זה רע, זה עושה נזק לאחרים.

כתבתי ליפית תגובה. כתבתי לה שהיא לביאה ממש, וכל הכבוד לה על מה שכתבה. ביקשתי ממנה סליחה שצחקתי ותודה על התגובה שלה שעצרה אותי.

רחל טייטלבאום
שמי רחלי טייטלבאום. נשואה באושר, אמא לארבעה ילדים. במשך 22 שנה אני בעלת עסק קטן בשם "פשוט לנוע" בו אני מורה לחינוך גופני לגיל הרך בגני ילדים פרטיים. בנוסף עשיתי הסבה לגננת כך שיומיים בשבוע אני גננת משלימה בגנים עירוניים. נגיף הקורונה חיסל את העסק הפרטי שלי ונשארה לי משרה קטנה של גננת משלימה. אפילו שזו משרה קטנה אני מאוד מאוד שמחה בה. החלטתי לפתוח בלוג עם חוויות מהגנים שאני פוגשת. נראה לאן זה יוביל אותי. אתחיל בהגיגים ששמעתי מילדים שווי לב ואולי נמשיך עם רעיונות גאוניים (בעיני) של ילדים שפגשתי. אז קדימה אני עולה לאוויר