עוד 4 שעות, אפגוש 100 עיניים חדשות,
ואני מודה שאני די בלחץ מזה.
כיתה א' זה מרגש ומלחיץ? אז תתארו לכם כמה זה מרגש להתחיל קורס עם עשרות נשים מוכשרות, ולא להכיר אף אחת.
הן לא יודעות עלי כלום. אני יכולה להיות היום מי שארצה להיות.
ובגלל שזו המומחיות שלי, אני גם יודעת שב 3 שניות הן יחליטו כמה אני מוצאת חן בעניהן.
שזה די לא פייר, בואו…
הן לא יודעות שנפצעתי בתאונת סקי , ושהמקל הוא לא חבר קבוע..
הן לא יודעות, שלא נעלתי נעלי ספורט כבר 4 שנים, מאז שניסיתי לאהוב לרוץ.
וכשיקראו את תג השם שלי ומתחתיו יהיה כתוב "מאמנת לשינוי הרגלי סטייל" ,
אני מתארת לעצמי שהדבר הראשון שהן יסתכלו עליו,
יהיו נעלי הספורט שלי שממש לא מעבירות את המסר ה"נכון".
אני תוהה איך אצליח בעצמי לזכור את השמות של כולן,
אחרי 4 לידות ואובדן, המח שלי ממש מסנן מה בא לו לזכור.
והכי הכי חשוב, אני חושבת איך יהיו החודשיים הבאים.
אילו חברות אכיר שם,
אילו הזדמנויות יפתחו,
אילו שיעורים נלמד,
ואיזה תמונות יפות יצלמו.
אז… אני צוללת למים,
למרות החשש,
ופותחת פתח לעולם חדש, הזדמנויות חדשות , ומחכה כבר לספר לכם חוויות.
אחלו לי בהצלחה!
ואם את פוגשת אותי שם הערב, בואי להגיד לי שלום.
