שלום
בימים האחרונים קראתי המון פוסטים על זכרון והנצחה.על הישרדות ועצמאות.על הדלקת משואות פרטיות וחברתיות.על חלומות והגשמה.
הרהרתי לעצמי וחשבתי כמה אמונה ותקווה יש בתוכנו בני האדם.אמונה בשלום ואמונה בעצמנו.כמה אנו נאחזים בתקווה שהשלום עוד בוא יבוא ומאחלים לשינוי. נאחזים בסיסמאות ושרים לאהבה. כמהים אל העתיד ונתלים בעבר.
המון אנרגיה מושקעת בכך עד כי לפעמים שוכחים את הרגע הנוכחי.את ההווה.
מאחלת לי ולכם לשקוע ולצלול לתוך השקט של הרגע הזה.להסתכל מסביב ובתוכנו ולחוש בשלמות הנוכחת תמיד. לחבק את הצועדים עמנו בדרך ובמסע החיים ולנוע יחד להגשים חלום למציאות ולחיות את תקוותנו.
