הדשא היה כה ירוק, עד שהיא הרגישה שלבה פועם בחוזקה בהתפעלות. הרקע הכחול של השמים ושל הים רק הוסיפו לתחושה העזה שאפפה אותה.
היא נשמה את האוויר המלוח, הרווי תחושת חופש והיא ידעה שהגיעה למקום הנכון.
המקום שירגיע את נפשה ואת לבה.
הצורך הזה לפרוץ החוצה, מעצמה, מחייה ומהשגרה, היה כה חזק עד שלפעמים הרגישה כמו אסירה.
לפעמים אנחנו בונים לעצמנו את הכלא שלנו. כלא שאנו יוצרים מתוך פחד, מחשש לשינויים. אבל מי שלא משתנה עם החיים, פשוט קומל ומת…
והיא הצליחה להבין זאת שנייה לפני שקמלה.
היא היתה צופה בתמונות של אחרים במדיות החברתיות, קוראת ספרים שהיו לוקחים אותה למחוזות רחוקים וחולמת חלומות … היא ראתה את עצמה משוחררת מכל עול, נהנית מעוצמת הטבע ויופי הבריאה.
אבל מתי? מתי תצא לחופשי?
היא לגמה מהקוקטייל הקפוא ופשוט החליטה להרפות מהכל. שלווה מילאה את נפשה. עיניה נעצמו וחיוך נפרש על פניה והאיר אותה באור חדש. בפעם הראשונה בחייה הרגישה את השחרור הפנימי, המאפשר ללב לפעום מתוך חיות, הריאות נושמות מתוך רווחה והנפש חופשיה.
היא צעדה על חוף הים, בצעדים קלים אך נחושים. מחשבותיה התבהרו, והיא ידעה עכשיו לאן פניה מועדות ומה עליה לעשות. לפעמים כל מה שצריך, זה לצאת לחופשה, לצאת משגרת חיינו ופשוט להרפות.
היא כבר לא היתה אותה האישה.
עכשיו היא היתה אישה שלווה, החייה בשלום עם נפשה.
