בפרקים הקודמים סיפרתי לכם על הטרור שהפעיל עלי השכן ותחילתו של קמפיין מתוזמן שלי בטרוריסט. למי שלא קרא להלן שני הפרקים הקודמים:
פרק ראשון שכנות רעה
פרק שני הקמפיין
אריה מבקר
אריה התחקירן היה נחמד. התרשמתי לטובה וסיכמנו שהוא בא אלי הביתה לראות במו עיניו את הפלא הזה – שתי כתובות זהות באותו רחוב (למעשה, יש עוד כפילות של שני מספרי 1, אבל התמקדנו בסיפור שלי). אריה אמר שהוא יגיע עם מצלמה ביתית וזה ישמש כטסט, אותו ייבחנו הבמאי והגדולים האחרים שיחליטו ביניהם: האם אמנם יש פה סיפור, האם אני מדברת בצורה סבירה למצלמה ובסופו של דבר, האם מכניסים את הסיפור שלי לסדרה "סיוט של שכנים" בערוץ 2.
הגיע אריה. הוא מהסטייל של הצעירים הלא מגולחים. הדור הזה חושב שזה סקסי. זה הולך טוב עם הקרעים במכנסיים שהם נמוכים במיוחד ורצוי שיראו גם את התחתונים. שיהיה. אריה, היה מאוד לא מגולח ונראה כאילו כרגע קם מהשינה, אבל – ערני, קשוב, וגם אינטליגנטי.
כוכבת נולדה
ישבנו במטבח. הוא אמר שהאור לא משהו, אז עברנו לסלון, מה שהתחיל להיות ראיון רשמי. ישבתי על כורסת אמריקן קומפורט הכחולה שלנו והסיפור שטף מפי בטבעיות רבה – כוכבת נולדה. אני, שבסדנאות מלמדת אנשים לדבר מול מצלמה, חוויתי לראשונה בחיי את החוויה הזו בעצמי. נהניתי. סיפרתי בצבעים חיים ובדיבור קולח את השתלשלות העניינים עם השכן והכתובת.
פעם היה שם לול תרנגולות והכתובת היתה ברחוב אחר, בשכונה סמוכה. מהלול היה רק פשפש קטן, שדרכו אבא של השכן היה עובר אלינו לשכונה ומוכר ביצים טריות. לפני כחמש שנים, האבא מת ובמקום הלול- הקים הבן וילה ענקית. הוא החליט שמתאים לו דווקא לחיות ברחוב שלנו ולא בכתובתו המקורית.
זה, שזה לא תוכנן מראש בתכנית העיר – אז מה? נצפצף על זה.
זה, שאין בכלל כתובת של בית נוסף ברחוב הזה – אז מה? גם על זה נצפצף.
נוסיף לנו עוד מספר 2 ושישברו את הראש הדוורים והשכנים.
נוסיף לרחוב הקטנטן והשליו הזה- עוד אנשים ומכוניות וגם דיירי משנה ונסתום את כל החניות ברחוב.
"מה אכפת לי? אני עושה מה שבא לי במערב הפרוע של רעננה".
"אני גם אוהב מוסיקה בפול ווליום בשעות משונות – וממש לא מזיז לי שהשכנים שלי- לא."
יצאתי עם אריה לרחוב. הוא צילם ותיעד שני מספרים ירוקים זהים שהדביקה עיריית רעננה על שני קירות שונים של שני בתים נפרדים, שאפילו קיר משותף אין ביניהם. אריה אמר שנראה לו שהמערכת תאהב את הקטע ושיש פה סיפור.
