שכחת הילדים ברכב – יחד נימנע מהאסון הבא

אין ספק שעל ההורים ועל אנשי הצוותים החינוכיים לעשות הכל למיגור תופעת שכחת ילדים במכוניות. אך בידי מי צריכה להיות האחריות?

ועדה שכחת ילדים ברכב

בחודשיים האחרונים נפטרו 5 ילדים מתופעה אשר לצערינו הופכת אט אט למכת מדינה. 5 משפחות (שמצטרפות ל-18 משפחות שילדיהם נפטרו במהלך השנים 2008-2016 מאותה הסיבה) שאיבדו את יקירהן וברגע אחד חרב עולמם. הורים, סבים וסבתות, שהיו בדרכם לעבודה, לקניות, לסידורים, שהמשיכו בשגרת יומם ושכחו שהיקר להן מכל נמצא במושב הבטיחות.

במהלך הנסיעה הפעוט מוגן, חגור ומאובטח ,אך לא כך הם פני דברים כאשר הרכב דומם והופך למלכודת מוות תחת השמש הקופחת, ביחוד בתקופת הקיץ הבוערת.

בשעה זו מתקיים דיון חירום בכנסת שמהותו לחייב כנוהל את א/נשי הצוות במסגרות החינוך לקחת את האחריות לידיהם ולוודא מדי בוקר בשיחה טלפונית מול ההורים מה עלה בגורלו של כל ילד וילד שלא הגיע באותו בוקר למסגרת. הרוחות, כאמור, סוערות. אמש אף הופצה עצומה בשם ארגון הגננות המחנכות ,המוחה על הנוהל המוצע שעלול לסכן את מעמדן ואולי אף להבריחן ממקום העבודה האהוב עליהן.

אין ספק שעל ההורים ועל א/נשי הצוות לעשות כל שביכולתם כדי למגר את התופעה. בסנהדרין ד' נאמר כי "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו", אך האם נכון יהיה להטיל את האחריות לכך על הצוות החינוכי? א/נשי הצוות נאנקים יום יום תחת הנטל ומתמודדים עם אחריות רבה ודאגה לשלום כלל הילדים שבתחום אחריותם כיצד ניתן לדרוש מהם לחייג לכל הורה והורה? כיצד ניתן לחייב אותם לשאת באחריות כאשר הילד טרם הגיע לפתחי הגן?

לפני כמה שנים,  כאשר עבדתי כמנהלת מעון באחד הישובים בארץ. טלפנתי לאחד ההורים בשעה די מוקדמת בבוקר על מנת לתזכר אותו להגיע למעון עם חבילת טיטולים. הוא הגיע לאחר שעה קלה, התיישב אצלי בחדר, חיוור ומבוהל: "כבר הייתי בדרכי לעבודה", הוא סיפר לי, "אם לא היית מתקשרת קרוב לוודאי שהייתי שוכח אותו ברכב. איך הגעתי למצב הזה?" הוא שאל את עצמו ואותי. ואני הייתי בהלם מוחלט, מודה לבורא עולם שכיוון אותי לפעול כך, אמנם למטרה שונה בתכלית, אך כזאת שהצילה חיים. מאז אותו יום הנחיתי את הצוות להיות יותר עירניות, ליידע אותי על העדרויות חריגות, אך יחד עם זאת היה ברור לכולנו, להורים ולצוות, כי האחריות העיקרית מונחת על כתפי ההורים. אנשי הצוות אמנם שותפים בחינוך ובהגנה על הילדים, אך בתקינה חסרה, הדרישה לכך היא גזירה שציבור הגננות והמטפלות לא יכול לעמוד בה.

מעבר לכך, במעונות היום ישנה הנחייה ברורה מארגון "בטרם" האוסרת על הצוות החינוכי כל שימוש בטלפון בעת הטיפול וההשגחה בילדים וזאת על מנת לוודא שעינהם נשואות באחריות מלאה אל הילדים. על כן יש למצוא פתרון שיהלום את צרכי ואתגרי השטח כגון התקנת עזרים טכנולוגיים או הצבת איש צוות נוסף שזוהי תהיה מהות תפקידו.

בברכת בשורות טובות וחופשה בטוחה ונעימה.

שלכם,

ליאת -בעברי ובנשמתי מנהלת מעון וכיום רכזת הקואליציה לחינוך מלידה.

ליאת נוימן-גלנץ
ליאת גלנץ נשואה+ 5, מנהלת מעון בהכשרתה ובנשמתה. רכזת הקואליציה לחינוך מלידה, הפועלת לשינוי מהותי בתחום הגיל הרך (גילאי לידה עד 3)