חוק יחסי ממון מחריג ככלל נכסים שהתקבלו במתנה ע"ש אחד מבני הזוג מן הרכוש המשותף. למרות זאת, במקרים רבים נדרש בית המשפט להכריע בנוגע לנכסים כגון אלו שלגביהם נטען כי הם ברי איזון, ובמקרים מסוימים אף מאפשר חלוקה של הנכס הנטען בדרך של מחצה על מחצה כפי שנעשה בפסק-דין שניתן בעת האחרונה. עו"ד טלי איטקין, מומחית בדיני משפחה, מעמד אישי וירושה מבארת את הנושא.
הכלל: נכסים שהתקבלו במתנה אינם ברי איזון
בהעדר הסכם ממון, חוק יחסי ממון הוא שמתווה את אופן חלוקת הרכוש המשותף שנצבר ע"י בני הזוג לאורך חייהם המשותפים במקרה של גירושין או פטירה. החוק קובע "כלל אצבע" ברור, לפיו רכוש שנצבר מיום הנישואין ועד מועד הגירושין, ייחשב לרכוש משותף ויחולק שווה שווה בין בני הזוג.
סעיף 5 לחוק, קובע רשימת נכסים חריגים, אשר לא ייחשבו לרכוש משותף אף אם בני הזוג צברו אותם במהלך שנות נישואיהם: נכסים שהתקבלו במתנה או ירושה, נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג בטרם הנישואין, גמלאות וקצבאות מסוימות וכן נכסים שלגביהם סוכם כי לא ייחשבו לרכוש משותף. למרות שרשימת החריגים הקבועה בסעיף 5 לחוק נראית על פניה ברורה, בתי המשפט לאורך השנים יצרו בהלכותיהם כללים שונים העשויים לשנות את התוצאה המשפטית, כך שגם נכסים הנכללים ברשימת החריגים שבסעיף 5 עשויים להיחשב כנכסים ברי-איזון שיחולקו באופן שווה בין בני הזוג.
הדוגמה הבולטת ביותר, מתייחסת לנכסים שקיבל אחד מבני הזוג במתנה/ירושה ו/או נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג בטרם הנישואים. כאמור, ביחס לנכסים אלו, הכלל הינו שאין מדובר בנכסים ברי-איזון ולכן בעל הנכס אינו מחויב לחלוק אותם עם בן-זוגו. אלא שבפועל, קבע ביהמ"ש העליון בהלכותיו כי במידה ותוכח כוונת שיתוף ספציפית בנכס, יחויב בעל הנכס לשתפו עם בן-זוגו, חרף האמור בחוק, וזאת מכוח הדין הכללי. עוה"ד טלי איטקין מדגישה, כי אין צורך שהנכס יהיה רשום על שמם של שני בני-הזוג כדי שתתגבש כוונת שיתוף ספציפית, וניתן ללמוד עליה מנסיבות המקרה ואף מסוג הנכס וטיבו. כך, יקלו בתי-המשפט בדרישתם להוכחת כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירת המגורים של בני הזוג, להבדיל מרכוש עסקי.
על פסק הדין
פסק הדין שניתן לאחרונה, עסק בשאלה האם יש להורות על שיתוף בדירה שקיבל הבעל במתנה מהוריו (ונרשמה על שמו בלבד) והפכה ברבות השנים לדירת המגורים המשותפת של בני הזוג. הבעל טען, כי בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון אין להורות על שיתוף הדירה בהיותה נכס הניתן במתנה. האישה טענה מנגד, כי כוונת השיתוף הספציפית שנוצרה ביחס לדירה היא המצדיקה את איזונה בין הצדדים.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת האישה, וקבע כי ניתן ללמוד על כוונת שיתוף ספציפית הודות למספר נסיבות. ראשית, נקבע כי מכירת הדירה המשותפת שהייתה בבעלות בני הזוג בטרם עברו להתגורר בדירתו של הבעל, והשקעת כספי המכירה בשיפוץ הדירה הנוכחית, מלמדת על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. נסיבה מעניינת אף יותר, הינה עדותו של הבעל, אשר הסכים כי אשתו צריכה לקבל זכויות כלשהן, אך חלק על דרישתה למחצית מן הזכויות. בית-המשפט קבע, כי מעדותו של הבעל ניתן ללמוד בבירור על כוונת שיתוף של האישה, הגם שלא התכוון להעניק לה מחצית מן הזכויות בדירה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הבעל וקבע שהאישה זכאית למחצית משוויה של הדירה.
לסיכום, נראה כי בנסיבות המתאימות בתי-המשפט אינם מהססים להשתמש בחריגים שיצרו ברבות השנים לחוק ולהורות על שיתוף בנכסי מתנה. עו"ד טל איטקין מדגישה, כי הדרך הטובה ביותר להימנע ממאבקים משפטיים כגון דא הינה לכרות הסכם ממון בו יפרטו בני-הזוג בהתאם לרצונם כיצד יחולק רכושם במקרה של פרידה.
מוזמנים צפות בכתבה של עו"ד טל איטקין על בני זוג שנפרדו לאחר הליך של הפריה
טל איטקין הינה עורכת דין גירושין בחיפה מוזמנים להיכנס לאתר: http://www.itkintal.co.il/