שיר פרידה

בחורה עם מחשב נייד

לאט הם הולכים מאיתנו,
עזי המבט שידיהם גרפו אדמה
ועיניהם חזו בבניית הארץ,
ובחורבן עקרונותיה. 
נביאי הזעם והתוכחה,
אנשי העמל והספר,
מחיי השפה, שהתענגו על מנעמי נפתוליה. 
הם הולכים ומותירים חרבה, 
בה נשי הכפיים רוקדות על שולחנות
ורדידות שפתן תאפשר להן 
מילות ניחומים, 
מצוטטות בעילגות 
וגם זה רק למי שיעמוד,
בדרישות החוק לנאמנות מוחלטת.

הם הולכים מאיתנו לאטם, 
חסים על שלום הנשארים.
היו שלום ותודה,
אתם שהענקתם תקוה
לעולם יפה יותר וטוב.

*לזכרו של עמוס עוז.

עמוס עוז