שיר לשישי אישי, או למה לענה אם אפשר שוקולד מריר?

כי מה לה למרירות בעולמנו השביר?

משאירה אותה לחפצים ביקרה, תנו לי רק שוקולד מריר.

יהודיה כשרה עם אזרחות זרה,

לא מיישרת קו עם כל עוולה,

זינה מגנזינה- דעתנית, נחושה ולעיתים מהירת חימה,

אך אל אלוהים, לעולם אינני מרירה.

כי מה לה למרירות בעולמנו השביר?

משאירה אותה לחפצים ביקרה, תנו לי רק שוקולד מריר.

יש אמנם חור בפנים שמלא בכאב,

אך מבעבעת בו ברתיחה, אופטימיות ושמחה שנובעות מהלב.

לא מאמינה בציניות דרקונית  וצקצוקי לשון,

לא מעמידה אנשים על המוקד לסקילת ההמון,

אך אם אבחין בסדרתיים ( ולא מעט סדרתיות), משחרים לטרף,

אזנק ואפגין דעתי כהרף.

מה באנו, אנשים, בעולמנו לעשות?

לפרגן למי שסביבנו, או את זעמנו ללא הפסק לכלות?

להיאחז באהבה, או להדיר ולנדות?

משחר נעוריי, מומחית אני באומנות הדיבייט,

אבל לעולם לא מתלהמת, להותיר אחריי גוויה מדממת..

כי ידוע, מי ששונא ומעוות פניו כלפי כל שמסביבו,

הוא זה, שאינו יכול להביט במראה על עצמו.

שם מידי בוקר לענה בכוס התה שלו

ופותח את הדלת לבדוק איזה טרף להפיל עוד ברשתו.

לבי לבי עליכם, רחמי העולם מונחים על ראשכם,

כי זו המסכנות האמיתית שאין שני לה בעולם,

למי שאינו יודע לפרגן ורק סונט בכולם.

כל שנותר לי לומר בסימן שבת המלכה,

הרחיבו מבט, פקחו את עיניכם הצרה והביטו למען השם במראה,

קחו שוקולד מריר במקום לענה

כי אם לא, יבוא יום ללא שום אתראה

ותראו שאיבדתם כל צלם וצורה.

שבת מלכה ואהבה לכולכם!