שיר לאיזי ברדלי / קריס בריי

המקום הקשה ביותר והמתגמל מכולם הוא המשפחה, גם של משפחת ברדלי

בחורה עם מחשב נייד

זהירות, ספוילרים!!!

איזי ברדלי כריכה קדמית

ביד אחת אני סוגרת את הספר ובשנייה מוחה דמעה. לא כמטפורה אלא ממש, באופן מעשי, כולל הטישיו והכל. הספר עצוב עצוב אבל רחוק מלהיות מכביד או סנטימנטלי. קריס בריי מספיק אנושית, מתחשבת וחכמה מכדי להטיח קילוגרמים של עצב ולצפות מהקורא שיתמודד. היא מומחית באמנות האנדרסטייטמנט ואת הבדידות העמוקה והמירוץ האנושי אל הנחלה, היא שוזרת כחוט השני בתוך הדמויות, וביניהן. למה? כי ככה זה בחיים.

משפחת ברדלי היא משפחה מורמונית שנאלצת להתמודד עם אסון משפחתי כבד. השבר, שמתרחש כמעט בראשית הסיפור, מערער את עולמם של בני המשפחה ומעצים את השוני העמוק ביניהם. כל אחת מן הדמויות נאלצת להתמודד עם השדים הפרטיים שלה שעולים בחריפות בעקבות האסון.

כמו במרוץ שליחים, הסיפור מועבר מדמות לדמות כמעט ללא מגע ביניהן: האחת לוקחת אחריות על העלילה מנקודת זמן משוערת שבו נטשה אותה הדמות הקודמת. לכאן נכנסים אנחנו בתפקיד ה"קורא הכל יכול": אנו יוצרים קו עלילה רציף ומחוללים מגע בין הדמויות. אחת הסיטואציות המרגשות ביותר בהקשר הזה הוא מותו של דג. רק לקראת הסוף ילמדו הדמויות מה שהקורא ידע מוקדם הרבה יותר: נסים לא קורים ודגים אינם ניתנים להקמה לתחייה.

אחת הנוכחויות החזקות בספר היא ה'היעדר' – אי-קיומם של מושאים שכל הדמויות זקוקות להם נואשות: קשר, חוֹם, מבוגרים אחראים, מישהו שיאסוף הכל ביחד ויתן לזה משמעות או לכל הפחות, יהפוך את המשפחה לגוף מתפקד. שם הספר, 'שיר לאיזי ברדלי', מסמל את ה'אין' יותר מכל: איזי ברדלי מתה וחיה בלבבות בני משפחתה.

ועוד מבוגר אחראי שלא ממש מתפקד: אלוהים. הדיון התאולוגי מספק התמודדות נוספת לאלו הקיימות: מותה של איזי, התמוטטות האם והקן המשפחתי ולכל אחת מהדמויות סל מלא משלה. העיסוק בשאלת האמונה באלוהים ויכולותיו, מספק אספקלריה נוספת לבדידות העצומה שבני המשפחה נתונים בה.

הספר מקבץ אגודה של דמויות נפלאות ומורכבות שקריס בריי מצליחה ללהטט ביניהן, לאפיין אותן היטב ולתת להן שפה משל עצמן: היא משייטת ללא מאמץ בין סרקזם, נוקשות, פגיעות, וסקרנות ועוד, שמאפיינים את הדמויות. אחר כך, היא מביאה את כולן לחופו של ים, לתחילתו של מסע חדש.

ועוד: עד לא מזמן הייתי בורה מוחלטת בכל הקשור בתרגום. חשבתי שמדובר במלאכת 'קופי פייסט' משפה לשפה. זכיתי לקבל קצת מידע מאחורי הקלעים ונפתח לי עולם חדש שמאפשר לי להוריד את הכובע ולהצדיע בשאפו ענק למלאכת התרגום של שי סנדיק. זה נכון – אני קצת משוחדת, ובכל זאת, אמת היא אמת.

היכולת התיאורית של קריס בריי מייצרת כמה סצנות חזקות ביותר, ומשפטים עם ניואנסים דקים מדק. אשלח אתכם הביתה עם אחד המשפטים היפים כל כך: "הזכרון מכווץ לה את הבטן ומזכיר לה אמרה של אבא שנועדה להמחיש את החירות שבציות: עפיפונים יש לקשור כדי שיוכלו לעוף."

סנדיק ספרים

קריאה מהנה,

מרב

מרב שני
צורכת ספרים לוורידים. עורכת לשון. מילים מוגבלות כל כך אבל כשהן מצליחות לדייק לרגע, זה אושר אחד קטן.