שירים על הקצה/ דודו אייל- סייג- שירה

שיר קצה, מדפדף בחיי מקצה לקצה, תמונתך מביטה בי ברכות, כי בסופו של יום, נעלמים ההיסוסים וכל הספקות…

thumbnail_שירים על הקצה  חזית עטיפה ק

"שירים שזרקתי לפח קמו עלי
והעירוני בלילה,
כתוב אותנו שוב
ותראה כמה יופי נסתר יש בנו,
מילים ומשפטים הסתדרו מולי
בשורות ישרות כבמסדר המפקד,
פסוקים צעדו בסך עם תלבושות משונות,
ומסכות מצחיקות התעופפו סביבי בדממה.
רק עם שחר קולות ממרחקים הדהדו,
אנחנו שירך".

"שירים על הקצה" הינו ספרו העשירי של המשורר דודו אייל-סייג. בספר זה שיריו נשזרים לזיכרונות חייו של המשורר. שיריו מספרים על ילדותו, מערכת היחסים שלו עם הוריו, על ילדיו ועל אהבתו. וכמובן, על מחשבות והרהורים על החיים.

הספר מחולק ל-4 חלקים: שירי פתיחה, שירי געגוע, שירים על הקצה ושער לענת. כאשר החלק הרביעי, מוקדש לרעייתו ענת.

בשיריו דודו אייל- סיייג, משתמש בשפה עשירה ויוצר אינטרטקסטואליות עם סיפורי התנ"ך.

המשורר עושה שימוש בעולם החי, ליצירת מטאפורות ציוריות:

"אני איש נמלים ותיק
המסדר מדפים לקראת חורף
מאכסן זרעים ליום נמהר
תרמיל הנדודים במצב היכון.
נזכרתי בפסוק
אדם להבל דמה
ימין כצל חולף
והוא כרוח העוברת
בו ואיננו
ושוב תהיתי
על דרך הנמלה"

"כאבן שאין לה הופכין
לפעמים לאבן יש הופכין
לטאת קיץ החלה לתור
אחר בנות מינה
הופכת אבן כצבעה.
החלה עונת יקיצה וקימה
עם חיפוש אחר זוחלים קטנים
אכילים כדי להשקיט רעבונה."

דודו אייל- סייג, יורצ אינטר טקסטואליות עם סיפורי התנ"ך, תוך כדי שהוא משתמש במונחים מעולם התנ"ך ומשנה אותם, אבל ההקשר נותן למשפטיו אלו תוכן מחודש:
"בראשית תמיד יבוא געגוע…", "קינת הים על כתפי…", "ארץ המבשלת יושביה…"
"בגן התפוחים
ברקים ורעמים וחושך
על פני תהום.
רק בגן האלוהים…"

"חלום יוסף לתת לאחיו
הרעבים לחם כבר לא מספיק…"

הוא אף עושה שימוש בשיריו בסיפורי התנ"ך:
"אחותי תמר שתדעי…
כי חולה אהבה אני אליך אחותי…
מקודשת, מקודשת תהיי ולא לי,
כי אחיך אני ואהבתי אליך
עוד תביא למותי."

"כינורו של דוד תלוי מעך מיטתו…
על גגות העיר שם ראה את בת- שבע
רוחצת עירומה. כשעלתה מן הרחצה
עם שחר צלילי כינורו גבהו מאוד…
אבל ליבו של דוד נחנק מתשוקה."

בשיריו הוא חושף הרהורים על החיים והוא מטיף על מצב האומה:

"המוסר והשכל הישר הם
כקו הפרדה בין חיינו למותנו
כי מתחנו גדרות תיל במדבר
כדי למנוע מסתננים
אך עוצמים עין לרעבים במנוסתם
כי אל רחום וחנון הוא,
כדאי שגם אנחנו נלך בעקבותיו."

"הללויה הללויה לעניים שבדרך
כי מי יבחין בהם,
הם יהיו כחרובים המוטלים
בצדי דרכים חרבות…."

כאמור, שיריו של דודו אייל- סייג מלאים בזיכרונות חייו, בגעגועים וכמיהה. המשורר בשיריו נוגע בגילו ובהרגשתו:
"אני קרוב לגיל גבורות
מעבר לגבולות הזמן הקצוב
לכן הנני כבד פה
וכבד לשון ומעט מקרטע
עדיין מדלג על
מכשולי החיים, מביט נכוחה
והולך בדרכים סלולות לבל
אמעד על אבן מזדמנת…"

"…עיני כהו, כבדו מזקנה
רק צלך ההולך…"

"עוד לא ראיתי עץ עבות
המונה את שנותיו כמוני.
טבעותיו הם סימן הכר לזקנתו
עם ענפיו הוא אומר שירת יחיד…"

מאחלת לכם קריאה מהנה!

XOXO

אחת שיודעת 😉

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)