זרעי מלח/יובל ירח, הוצאת כנרת זמורה דביר. פרוזה, 365 עמ'.
שיעור חשוב אך מתיש קמעה בהסטוריה שקופה. זו שדובר בה מעט מדי.
זרעי מלח מחזיק שתי עלילות מקבילות. סבתא ונכדה. האחת של מרלן, באלג'יר של שנות השישים וישראל אחרי שני העשורים הראשונים. והשניה, נופר, בתל אביב של ימינו. מרלן משתחררת מנישואי בוסר בצעד אמיץ של גירושין עם ילד ולאחריו נישאת מחדש. מולה, יחסיה המתפוררים של הגיבורה בזמן הווה, הנכדה נופר. "האורחים תכף יגיעו. בעלך הכין טחינה. בית קטן בערבה." עמ' 192.
את שתי הגיבורות מלווה החשש מהחמצה שמטפטף לכל אורכה של העלילה, מציק. גם לשתי הגיבורות וגם לנו, הקוראים. מרלן מחמיצה את ההגשמה ונופר מתמודדת עם הבינוניות.
הספר נפתח במרקחת קלישאות. סבתא מזרחית ביישוב בנגב, מנהגי אבלות, הדת כממסכת, גרוטסקית כמעט בתיאורים והשבעה על הסבתא, כהזדמנות דרמטית לאקספוזיציה.
ההחלטה האומנותית להניח לפנינו את זרם התודעה של הגיבורות בגוף שני היא משב רוח רענן בכתיבה. זה סגנון שזוכה למעט יצוג בספרות.
יחד עם זאת, הפערים נוכחים לעיתים. זרם התודעה של הסבתא לא מייצג נאמנה תקופה. וזה של נופר הגיבורה לא אחיד. הון תרבותי ושפה מליצית שפוגמים באמינות הדמות. "הרי למעצמה שמחזיקה בנשק יום הדין של ציצי כידוני נפוליאון חצי נקודה יותר או פחות זה כלום." עמ' 25
דימויים נדיבים ותיאורים יפים, מחויבים של הכותב מרפדים בנעימות את האינפלציה של הקרבות והמתח בטקסט."החושך הוא חדר, הכל שחור ואין שעון ואין שעה. התקרה יורדת לעברה."
על אף שהמרד והקריסה הפוליטית מתרחשים בניהם ונוכחים לאורך כל העלילה באינטנסיביות, נדמה שהגיבורות של ירח לא מצטלקות מהם.
תיאורי התקופה הם הרפתקה הסטורית סוחפת. בתוכה, הצצה מבורכת לאלג'יר הצרפתית ומלחמת העצמאות המתישה. לעומתה, מחוויר ההווה הישראלי על הפוליטיקה החלולה שלו שהסופר מחזק אותו בבחירת שמות הגיבורים: נופר, עילאי, יכין ובזירת התרחשות שמקפלת בתוכה את סמלי הקפיטליזם והריקנות. "לחלוף מהר על פני הדיזנגוף סנטר, אבל הילדה שירה נשרכת. והאם? היא לא שמה לב לבתה העייפה. שתשבו? הצרפתים בכל מקום. בורחים משם. מלקקים גלידה, מפלבלים בעיניהם ומאנפפים. בקרוב יהפכו לשילוב מנצל שילווד מבהמיות ישראלית ומארוגנטיות של הרפובליקה." עמ' 155.
אחריהם כבר ברור, שיובל ירח היה כל אלה, פעם או בגלגול אחר: לוחם גרילה אלג'יראי, אם לארבעה שנישאה בשנית ואישה צעירה, פריווילגית ואבודה בת"א.