שימורי אהבה/ ענבר אשכנזי

שניהם כבר תהו על הלבוש הקבוע האחיד של מיטתי. ולרגע לא עלה בדעתם שמדובר בהחלפה יומיומית, כביסה אדוקה, וטקס שלם של הפרדת גברים. האחד הוא עבורה עדות שקר לנורמאליות והשני הוא גוף תואם לגבר אחר.

20160927_223341~2~4~2

עינת היתה ילדה צנומה עם אם נוקשה וחולת שליטה ואב מושך ומלטף. אביה היה עבורה המבוגר המיטיב והחומל, הדואג והמגן, השומר והאוהב ללא גבולות. זאת לעומת אמה, אשר ראתה בה יצור חריג, לא מוצלחומושא לאכזבה.
האם חינכה את עינת ואת אחיה לנתק בריא מאנשים. לפחד שורשי מהזולת המאיים. הם חיו בבדידות וריחוק.
אחיה התמודד עם האם בניכור ושתיקה. וכשבר נשמע זה היה רק בנגינה או בהתקפי צעקות.
אברי, אחיה, היה ילד ממושמע. היה מתאמן ומנגן שעות ארוכות. הוא ידע הכל וראה הכל. ושתק. לבסוף הוא עזב את הבית ונעלם. ולא לקח את עינת איתו.
"כשאברי עזב פשטה הקלה בכולנו. איש לא הודה בזה, אבל אנחת רווחה יצאה מכל המסדרונות ומתח פני הקירות ירד. שתיקתו המעיקה רדתה בנו, נזפה בנו. בכולנו. בכל אחד מאיתנו על חטאיו. בי שתיקתו צלפה את עדות האמת. הוא ידע. ידע על כמיסות החיבוקים, על תשוקתי הגדולה ועל תחלואי".

בילדותה אמה אסרה עליה לאכול בתקווה שתהפוך לרקדנית טובה, אך, כישורי ריקוד לא היו לה. מה שגרם לאכזבה קשה לאמה. את הספורט שלה היא מצאה בשחייה, שם התעטפה במי הבריכה והתחבאה מהעולם. מה שאמה לא הבינה, שאיסורי האכילה האלו ודיכוייה התמידי, יגרמו לה להפרעות אכילה קשות בהמשך.
עם התבגרותה, עינת אכלה ובלסה בסתר כמויות עצומות של אוכל,כמויות שהיו מספיקות למשפחה שלמה. ואז הולכת ומקיאה את הכל. התקפי הבולמוס והרעב הבלתי נשלט היו תוצאה של פחד ושנאה עצמית שהשתרשו אצלה מילדותה.

אביה של עינת היה מחבק ומלטף אותה בערבים מול הטלוויזיה לאחר שהאם היתה הולכת לישון. הוא נתן לה חום, אהבה ונחמה, לעומת, הקור והדיכוי של האם והניכור של האח.
המגע הזה בן עינת לאביה, ספק תמים, ספק מיני ומתאפק, גרם לה לפתח אובססיית אהבה ותשוקה כלפיו.
האם לכאורה לא ידעה, אבל כנראה חשה בקשר לא תקין ביניהם ולכן הפנתה את כעסה ותסכולה כלפי הבת. היא ידעה שבעלה רודף נשים ושבה הוא כבר מאס, אבל לא הצליחה להחזירו אליה והפכה עם הזמן למרירה יותר ויותר. דבר שקירב את עינת לאב.

לאביה, היה אח תאום, ערן. הוא היה בגופו העתק מושלם של אביה. כך עינת מצאה "פתרון" לתשוקתה הרבה לאביה : "חמדתי את אריזת גופו. את התבנית הנחשקת, הבלתי מושגת, את הכפילות, הזהות, את השכפול של אבי."
לאחר שפיתתה את דודה, היא הרגישה משוחררת מעצמה: "לא הייתי מחונכת יותר, לא נותרו בי נימוסים או קווים אדומים, לא נשארה בי טיפה של אשמה או חרפה, ביזוי או נידוי. לא נגעלתי. לא מעצמי ולא מגופי. לא מהמחשבות, התוכניות, ההזיות, השנאות, האהבות. לא מהפעולה ולא מההימנעות. היה רגע אחד ארוך שבו הכול ישב בתאום מלא. אני והעולם הינו מפויסים."

היא המשיכה במפגשי הפורקן והתשוקה עם דודה ובמקביל היא פגשה באהרון. האחד הוא עבורה עדות שקר לנורמאליות והשני הוא גוף תואם לגבר אחר.

עינת פחדה שאנשים יגלו מי היא באמת. היא לא הישירה מבט עוד מילדותה מפחד להיחשף בפני אחרים. היא פחדה שיגלו את המפלצת הרעבתנית ואת הילדה החושקת.
אהרון היה היחיד, חוץ מאחיה, שידע על התקפי הרעב הבלתי נשלטים שלה. הוא היה מאביס אותה וזוכה בחסדיה. הוא אהב אותה ודאג לה. הוא רצה להבריא אותה ולהפוך אותה לבת זוג רגילה ונורמאלית, אך ללא הצלחה. עינת ראתה עצמה כסטייה, שקר ואופל, לעומתה, אהרון סימל את הבריאות והאמת. הוא היווה עבורה עדות שקר לנורמאליות כלשהי בפני העולם. אחרת מה יש לה להציג? את ערן, דודה, שהוא לא יותר מתחליף גוף תואם לאביה? או את אביה, שלתקופות לא ארוכות היא הופכת להיות אשתו?

קופסאות שימורי האוכל, היו אהבתה ושנאתה. הם היוו נחמה ותשוקה, אבל גם גורם עצמי לסלידה וגועל. כך, גם אהבתה הגדולה שלה לאביה. אהבה גדולה ומלאת תשוקה, אשר היוותה בעיני החברה סטייה, ולכן היא הוסתרה והוחלפה בדודה, התאום של אביה.

סיפורה של ענבר אשכנזי מייצר אצלנו רגשות מורכבים ומנוגדים. מצד אחד, אנו חשים חמלה ואמפטיה כלפי עינת. מצד שני, אנו נרתעים ואף מזדעזעים מאהבתה והמגעים האסורים עם אביה, המשכב עם דודה והתקפי הרעב וההקאות המגיעים אחריהם.

הספר יסחף אתכם הקוראים, למערבולות פנימיות של תשוקה וגועל, של אהבה ושנאה.

מאחלת לכם קריאה סוחפת ומעמיקה!

XOXO
אחת שיודעת 😉

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)