שיחה עם אמא של יערה~ הריקוד של יערה ,לעולם לא יושלם~

מכל המקומות בעולם לפגוש במכרה ישראלית חדשה, שאת מתוודעת להיותה אם שכולה, דווקא במיאמי ודווקא על יאכטה מפנקת. הוויה כל כך קוטבית . אך כאלו הם החיים. קוטביים, נזילים ומהירים.
השכול לצערנו הוא השינוי. האובדן, הוא המדריך לידיעת עצמך. אני מודה ליפה מאיר ,על הפתיחות, על השיתוף. מי יתן ולא תדעי יותר מצער. אישה יפה. יפתי.

מיאמי , פלורידה, מקום שטחי שהוא. יש לעיר הזאת הוויה קלילה. שמש , ים, יאכטה. החיים ניראים זוהרים. פתאם לשמש הפלורידית הזאת, על המזח , את נזרקת להתוודע לשכול של אישה מדהימה: יפה מאיר. מכפר תבור. שבא לך למות מזה שאת מעיזה לקטר על ילדיך, שלא מגשימים את משאלות לבך החזירי.

יש משהו במפגש עם אובדן של הורה אחר, שמביא אותך להודות לאלוהים שעדין יש לך את הילדים שלך. להסתכל אחרת על העולם ,על הנזילות שלנו כאנשים. על זה שאנחנו לוקחים את ילדינו כמובן מאליו, מאמינים שאנו נלך לפניהם.

המפגש אומנם היה מקרי, אך כדרכם של כל המקרים הם מביאים לנו משהו נוסף. אמא של יערה, יפה מאיר, שבאה לעזור לבת משפחה לארוז בית ולעבור לישראל. בתחילת השיחה ,סיפרה שהיא בשנת הפנסיה הראשונה , מהיותה מורה לחינוך גופני. השאלה הכי מתבקשת מאליה במפגשים של שתי נשים בגיל העמידה, היתה "כמה ילדים יש לך "  ? על שאלה זאת קיבלתי תשובה מצמררת "היו לי שלושה. בת ושני בנים, עכשיו יש לי שני בנים. בתי, יערה, נהרגה בתאונת דרכים לפני שמונה שנים" ואהו! את נעצרת במחשבות. זבנג למח. את מחפשת מה לומר. ממש אין לך!!. מה יש להגיד לאמא שכולה? מה?!

והסיפור על תאונת דרכים שקטעה באיבם חיים של בת 20 ,חיילת ,רקדנית, בת, אחות, נכדה וחברה לרבים . יערה מאיר, בא אחרי התשובה הכמעט אינפורמטיבית מצד יפה, באטיות ובדיוק. אחרי הכל, זמן, היה לנו.  עם כוס תה ביד, שתי נשים באי שם בעולם מתחלקות בסיפור האישי של אחת מהן. סיפור על צלצול הטלפון שהוא החלום המסוייט של כל אמא. ואכן הוא הגיע. אמא של החברה שהיתה עם יערה במכונית דיווחה על התאונה שבאותה מכונית גם נסע אחיה של יערה, יפתח. יפה ובעלה ישי נסעו לכיון התאונה. שהיתה שני קילומטר מהכפר.שם התגלה להם מראה התאונה. היא ראתה את בתה שוכבת שלמה בגופה  באלונקה,אך ברור היה שהפגיעה היתה קשה, ישי סירב  לקבל את האמת הנוראית , של העובדה שדקה אחת בחייה של בתו, מול נהגת שאיבדה שליטה ,שהיתה במקום הלא נכון ,בדקה הכי ארורה בחייהם. יפה ליותה את בתה בדרכה האחרונה בעצם.,למרות שיערה עדין מונשמת. ישי נהג מבמכונית המשפחתית, מלווה את האמבולנס. יפה כשישבה באמבולנס,  ידעה שהבת שלה לא עוד שלה. ואכן, עוד באותו ערב אחרי שהוטסה בהילקופטר לבית חולים רמב"ם. נפטרה יערה. אחיה יפתח הפצוע נשאר לטיפול בבית חולים העמק.

איך חוזרים הביתה באותו הערב? איך ישנים? איך הגוף, המח מעכלים?

לא יודעת למה החלטתי לכתוב פוסט על יערה ועל יפה. לא יודעת ,באם זאת התמונה שלה שהציצה עלי מעל גבי כרטיס ההנצחה שיפה נתנה לי. נערה צעירה ויפה ,עם עינים מדהימות וחיוך מקסים. שלא עוד איתם. אולי העובדה שכשאת מדברת עם אמא שכולה את משדרת את הפחדים שלך מאותה שיחה ארורה "בתך נפצעה בתאונת דרכים" שקיבלה יפה מאיר. "ידעתי שהנורא מכל קרה לי" אמרה לי "בתוכי ידעתי שמשהו נורא ואיום קרה לי רק לא ידעתי באם זה יפתח או יערה" . שנסעו יחד ברכב ארור גורל , לאירוע בבית ספר, שיערה היתה הבוגרת שלו.

אביה של יערה , בעלה של יפה, ישי שעסק בתחום המוסיקה טרום האסון, מקדיש את ימיו מאז האסון להרצאות בנושא נהיגה מונעת בכל מקום אפשרי. האי מייל של ישי  ishaimeir@walla.com   יפה  yafameir1@walla.com .
השיחה עם יפה מול נופי מיאמי היתה כל כך קוטבית להוויה שלה באותם רגעי עדנה של כייף. מעולם לא היתה במיאמי, מעולם לא הרשתה לעצמה לפנק את האדם שבה, לטייל ולחוות. האמהות והזוגיות הם הערך העליון שלה.

לדעתי, ממני  יפה קיבלה את המסר שגם לה מגיע לקחת משמחות החיים. הרי האסונות כבר באים לבד. מה שהיא לימדה אותי, זה שחוזק שיש לך כאדם חבוי בך ואתה אפילו לא מאמין שיש לך אותו. להפרד מבתך אהובתך, אור עיינך כשהיא מוטלת באלונקה באמבולנס ולדעת שאת מאבדת אותה לנצח, חייב להיות הנורא מכל. וכמו שקרובת משפחתה סיפרה לי  על יום הלוויה ,שיפה אמרה לה "לקחו לי את הילדה".  אכן היקר מכל נלקח ממנה.

יערה במותה לימדה את אמא , כך סיפרה לי יפה, לקחת מהחיים משהו בחזרה. כי נתינה מחייבת קבלת כוחות חדשים, לנתינה נוספת.

אני משוכנעת שיפה חזרה ארצה עם כוחות חדשים להתמודד עם האובדן היום יומי. אחרי הכל, חייה מחולקים לשני חלקים. ליפה לפני האסון. והחלק השני ,העכשיו אחריו.

אני יודעת שבדרך כל הפוסטים שלי קליליים. אבל אחרי המפגש עם יפה , הבטחתי לעצמי להתחלק עם תחושת העצב והכאב שעלו בי לעומת האישה שממולי, שהיתה זרה לי כמה שעות קודם לכן.  אך אני תמיד אומרת שזרים הם החברים שעדין לא הכרתי. לכבוד היה לי לחלוק את שעות העדנה שכל כך היו מגיעות לה.~

יערה מאיר בת 20 במותה. שמונה שנים לאובדן.

יערה המדהימה~

יפה מאיר על סיפון היאכטה למרות ניחוח הטיול ליפה יש מבט עצוב שהוא. מקוה שלפחות העלתי חיוך אחד על פניה.

נאוה רייץ
Tel Aviv born , living in the USA since 1982 a mother of two boys Ariel 23 and Jordan 21, will live partly in new york city , Amsterdam and mainly Tel Aviv .after a brain surgery in 2012, early retirement from my line of work as a baby bedding designer at www.navasdesigns.com ,attached to dutch guy Albert ~ ~ love my new life in Hebrew and English~