שיווי משקל חשוב בכל גיל, אבל בגיל שלי יותר (או לפחות ככה אומרים)

בסרטון שראיתי אתמול, אחות שעובדת בבי"ח בארצות הברית, מונה  שלוש סיבות בגינן אנשים מגיעים לבית אבות:

נפילות

העדר שליטה בסוגרים

דמנציה, או אלצהיימר

אם לא מתכננים להגיע לבית אבות לא בעתיד הקרוב ולא ברחוק, והיא (וגם אני, לעצמי) ממש לא ממליצה על זה, יש דברים שאפשר לעשות לגבי כל אחד מהסעיפים, אפילו לגבי אלצהיימר. אבל כאן, בפוסט הזה אני מתמקדת בנפילות, או בהקטנת הסיכון לנפילה.

בסרטון היא מציעה לסלק מהבית שטיחים מכל הסוגים (אולי חוץ משטיחים מקיר לקיר, מסיבות מובנות הם לא רלבנטיים כאן) וכן, גם שטיחוני מקלחת. מסתבר שחלק גדול מהנפילות מתרחש כשנתקלים בשטיח.

אני מציעה משהו נוסף שאומרים שעשוי למנוע נפילה: לאמן את "שרירי" שיווי משקל.

ואם כבר, אז למה לא לטפח את שיווי המשקל שלי תוך כדי היום יום שלי? זה לא דורש ממני להקדיש לכך זמן מיוחד, לא דורש שום מכשיר, שום חדר כושר, שום מאמן צמוד, יוגה  או כישורים מיוחדים, וזה לא עולה אפילו גרוש.

זה דורש רק דבר אחד, שינוי קטן אחד של הרגל קטן אחד.

במקום להתלבש ולהתפשט בישיבה, להתלבש ולהתפשט בעמידה:

גורבת בשיווי משקל

לגרוב גרביים ולהוריד אותם

ללבוש ולפשוט מכנסיים, טייץ ותחתונים

בעמידה, ותמיד.

זה הכל. ואם בהתחלה אני יוצאת קצת משיווי משקל, אני עושה את זה לא רחוק מהקיר, ליתר ביטחון.

ותהיו לי בריאים!

 

הזקנה שלכם
טוב, האמת היא שאני לא באמת יודעת איך זה להיות זקנה, למרות שאני זקנה. נראה די בטוח שאהיה זקנה גם עוד 20 שנה (כמו אימא שלי, שתהיה בריאה) ומה הקשר בין זה לזה? מסתבר שלהיות זקנה זה דינמי כמו להיות לא זקנה.