שיגרה…
לפני שהכל התחיל שנה בערך…
השיגרה היתה מובנת מאליה
אחרי… כל כך התגעגעתי אליה וציפיתי לה הכי בנאלית שרק תיהיה. ממש התפללתי אליה פשוטה ככל שתיהיה בית עבודה ילדים וכו'
ואתמול כאילו״ לחזור לשיגרה ״ לחזור אליה ,היא פתאום מכה בי …
אני מתהלכת בה כבתוך בועה רואה ואיני נראית
הראש למעלה בין העננים, והעיניים מורמות ומחפשות, את החיוך שלך ואות ממך …
האוטובוסים ממשיכים לדהור בכבישים סואנים , אנשים ממהרים לעבודה
הפרחים על אם הדרך נראים דוממים ואני בבועה בשקט הזה .
ממש מרגישה כמו דנידין רואה ואיני נראית
הייתכן ??? עולם כמנהגו נוהג
כלום לא השתנה בחוץ…
ועבורי כלום אינו דומה למה שהיה, לפרחים כבר לא יהיה אותו הניחוח, והשמש כבר לא מחייכת אליי כמו פעם.
חתיכי געגועים…
תישאר צעיר לנצח עבורי