שחר של יום חדש עם נגיעות סלט

אני פחות אוהבת שינויים, כך למדתי והפתעתי את עצמי כשנסענו בקיץ 2007 לשליחות ממלכתית בוושינגטון די.סי הבירה.

השנה הראשונה הייתה לא פשוטה, התגעגעתי מאד למשפחתי, לחברים ובעיקר לחיים שהכרתי, לא היה יום שהגעגוע לא היכה בליבי.

אני זוכרת את יום כיפור הראשון, איני באה ממשפחה דתית יש לומר, אבל מסורת וחגים היו בהחלט מנת חלקי ופתאום החיים שם המשיכו כרגיל, כולם נסעו, כולם אכלו ושום שקט המאפיין את החג הזה לא ירד על המדינה, הרגשתי בארץ זרה שאינה שלי.

אחרי השנה הראשונה, הרבה השתנה, איתי שלי (היום בן תשע) נולד, הגדולים התאקלמו בבתי הספר ובעיקר התחושה שתכף אני עולה על מטוס הביתה, התחלפה בשגרה נחמדה, בטיולים נהדרים וחשיפה ברוכה לתרבות שונה.

ועם כל זה שאני אמריקאית, יש לי אזרחות כפולה, ובבית הוריי אנגלית הייתה השפה הראשונה ולכאורה היה לי יותר קל, הלב תמיד רצה לכאן, חזרה הביתה.

בשנת 2011 עלינו על מטוס חזרה ארצה ומה שהפתיע אותי שגם פה הייתה התאקלמות, שלקחה שנה.

היום ממרחק הזמן, לא הייתי מוותרת על זה בחיים, למדתי ששינויים הם לפעמים ברוכים, אין לי ספק שהחוויה הזו עיצבה את אישיותי, חיזקה את משפחתי ולימדה אותי המון על החיים.

אנחנו כבר 7 שנים בארץ (אללי איך שהזמן טס) ולפני שנה אנוכי והאיש שאיתי, חזרנו "הביתה", למקום בו נולד אחד מילדיי ולמקום בו חווינו המון רגעים של שמחה ואושר והתרגשתי עד דמעות, ושם בבית בו גרנו וחזרנו אליו לבקר, הייתה לי סוג של הארה, לחבק ולקדם בברכה כל סוג של שינוי ומשהו חדש ש"היקום" מציע לי.

שנת 2017 הייתה טובה אליי, הכל התחיל בקורס "פשוט לבשל" של סלונה בשיתוף עם דורות, מפה לשם וגם הרבה תודות לפאני רוטשטיין@פאני רוטשטיין המדהימה, הגשתי מועמדות והתקבלתי.

10 מפגשים שהתפרסו על כ – 3 חודשים, שינוי את חיי, פתחתי את הבלוג הזה, הכרתי אנשים מדהימים ובעיקר נשים מדהימות.

נשים שהתווספו לחיי ונשארו איתי, זה מתחיל במנטורית שהייתה לי אז, שהיא מלכה בפני עצמה דורית מנו טל אור ובשמה המדוייק דולי (שורוק ב ד') ובשבילכם סוויט דולי@sweet dooly, כרמל מילנר סער המהממת עיתונאית ובלוגרית בסלונה עם בלוג משובח בשם פיקנטריה @picanteria וגם צלמת מוכשרת, עידית כהן ברגר הנפלאה, בעלת לב ענק ותובנות חכמות על החיים עם בלוג בשם המטבח של דיתי@המטבח של דיתי, דורית יצחק גולפור הנהדרת, תותחית על ומדקרת בחסד עם הבלוג דורית יצחק@דורית יצחק וליאור אפרים המקסימה שמאמנת נשים ועושה להן ריסטארט בחיים עם הבלוג שלה בשם אימון אישי משנה חיים@אימון אישי משנה חיים.

נשות סלונה הנפלאות שבלעדיהן כל זה לא היה קורה, קרין שור, שהיא כולה לב ונשמה ואישה חד פעמית ומעוררת השראה שאמרה את המשפט האלמותי "בלוג משנה חיים" וצדקה, ליאת בקייר עם תלתלי זהב וחיוך שמאתחל לך את היום ואם פגשת אותה אז אין על החיבוק שלה.

יערה די סגני הכה מוכשרת (גילוי נאות חברה יקרה ונהדרת), שבלעדי העידוד והפרגון שלה כנראה לא הייתי כותבת, מורן מישל שהיא מקור להשראה וכתיבה ויש שם עוד כל כך הרבה נשים מופלאות ומוכשרות, שמישהו שם אהב אותי מספיק ונתן לי את הזכות להכיר.

כן, הייתה זו שנה מופלאה בה סלונה הפכה לי את החיים, חבל שבסופה היקום החליט להשבית אותי וריסקתי את רגל ימין.

ובמסגרת הלימונדה של החיים אלו שעושים מהלימונים, הייתי במשרדי סלונה עם אחת אלופה מורן מישל שמה, על "איך למנף את הבלוג שלך", ושם פגשתי עוד נשים אהובות ונהדרות – גבירה, יעל ונטע-לי.

בעקבות הסדנה הזו, וגם מכיוון שכרגע אני אחראית על הזמן הפנוי, החלטתי שאפתח בלוג חדש, נוסף על זה, בלוג אשר יעסוק באהבה ענקית שלי, ספורט וחיים בריאים.

ואז פניתי לחברותיי שיעזרו לי עם שם חדש לבלוג ולא עברה דקה ואבירת המילים, הלא היא כרמל מילנר-סער חזרה אליי עם השם "שחר של יום חדש", ודמעות עלו בעיניי, אמא שלי עליה השלום הייתה מאד שמחה על השם הזה.

זה אולי הזמן לספר מדוע ולמה קוראים לי איילת השחר.

אז כמו שכבר ידוע לחלקכם/ן, אימי ז"ל הייתה אמריקאית ואבי ז"ל היה ספרדי.

אצל הספרדים נותנים את השמות לילדים שלהם אחרי הקרובים אליהם בעודם בחיים, אז במשפחתי אם תקראו בשם ג'קי (אחרי סבי עליו השלום יעקב) כנראה שלפחות 15 יענו לכם.

לאבי ז"ל, הייתה דודה שקראו לה אסטריה, בעברית כוכב, אימי ז"ל, האמריקאית, הבינה שאין לה סיכוי להסתדר עם הגרוניות של כוכבה, וחיפשה שם דומה.

מישהו סיפר לה שאיילת השחר הוא הכוכב הראשון של הבוקר וככה קיבלתי את שמי.